אנג'לינה שכבה במיטתה הגדולה, בוהה בתקרה בשעמום. זה היה מייאש, אפילו די מחרפן לשכב במיטה הזאת כל היום מבלי לעשות שום דבר. המשרתות שלה היו מגיעות מדי פעם כדי להביא לה אוכל או לשאול אם היא צריכה משהו אבל חוץ מזה רוב היום היא הייתה לגמרי לבדה, שוכבת במיטתה הגדולה ובוהה. גיחוך נפלט מפיה כשמחשבה זו עברה בראשה, זו לא המיטה שלה. היה מגוחך לקרוא לזה כך, שום דבר פה לא שלה. היא חטופה, כלואה, אסירה של בן אדם חסר רגשות שאפילו לא מסתכל לה בעיניים כשהוא מדבר אליה. לא שרצתה שיסתכל, ממש לא. רק המחשבה על עיניו הכהות חודרות לשלה העבירה בה צמרמורת לא נעימה. עבר יום נוסף מאז שהגיעה לכאן, יום משעמם למדי. הוא לא היה אתמול בחדר אפילו פעם אחת, לא בא לראות אותה או לשאול לשלומה. היא לא הבינה את זה, היא הרי ה'מתנה' שלו, נתונה לחסדיו ותחת אחריותו. הוא אמור לבדוק מה איתה, אמור לבדוק שהיא בסדר, האם זה לא מזיז לו אפילו קצת? כנראה שלא, כי חוץ מלבוא שוב מאוחר בלילה לישון לידה ולעזוב עוד פעם מוקדם בבוקר, הוא לא עשה כלום. את האמת, היא לא יכלה להתלונן, או יותר נכון לא הייתה צריכה להתלונן. היא לא אמורה לאהוב אותו, לא אמורה לרצות לראות אותו בכלל, הוא החוטף שלה- חוטף גס רוח וחצוף יש לומר. זה אמור להיות דבר טוב שהוא לא נמצא כאן הרבה והיא לא רואה אותו לעתים קרובות, ככל שהוא נמצא יותר רחוק ממנה כך זה יותר טוב. זה לטובתה. אבל העובדה שלא יכלה לעזוב את החדר, עצם זה שהייתה סגורה בו כל היום, זה שיגע אותה. היא רצתה לצאת החוצה, להסתובב קצת במקום ולהכיר את הבית הענק הזה. חוץ מזה, אם תסתובב ותסרוק את המקום היא תוכל להכיר אותו טוב יותר וכך אולי גם תצליח למצוא כמה דרכי מילוט אפשריים ותנסה לברוח משם. זה שווה ניסיון לפי דעתה, אחרי הכל זה לא שיש לה באמת מה להפסיד. החופש שלה נלקח ממנה, ומה שווים חיים של בן אדם בלי החופש שלו?
דלת החדר נפתחה לפתע והיא מיהרה להתיישר במקומה ולעבור לישיבה, נותנת לרגליה להשתלשל מהמיטה אל הרצפה הקרה. הוא נכנס פנימה, ממלא את החלל בגודלו ובעוצמה שהקרין. עיניו הכהות ישר התבייתו עליה, סורקות את גופה כמה פעמים לפני שניתק את מבטו והתקדם אל פנים החדר. זה היה מוזר, השעה הייתה כנראה שעת צהריים מאוחרת, הוא לא אמור להיות כאן בשעה כזאת. הוא לא היה כאן עד עכשיו. מה השתנה היום?
"את בפיג'מה" ציין ונעצר מולה, מסתכל עליה מלמעלה והיא הרגישה איך דפיקות ליבה מתחילות להאיץ "אחר הצהריים עכשיו. למה את בפיג'מה?" שאל אך קיבל בתשובה שתיקה מצדה. היא לא דיברה , היא פחדה לדבר. "את רשאית לדבר" אמר לאחר שתיקה
"א-אני לא יודעת מה להגיד" הודתה במבט מושפל
"למה את לא לובשת בגדים נורמליים, למה נשארת בפיג'מה כל היום?" שאל "לא חסרים לך בגדים בארון. האם המשרתות לא מטפלות בך כמו שצריך?"
"לא!" היא פלטה במהרה, מפחדת שיאשים את הבנות ויעניש אותן בלי סיבה "ז-זה לא הן, אני זו שלא רצתה להתלבש וביקשה להישאר בפיג'מה"
YOU ARE READING
מלאך מהגיהנום
Romanceאנג'לינה, יש אנשים שיראו בה כמלאך. היא הדבר הכי יפה, תמים וטהור שקיים. כל חייה גדלה תחת חסותו של אחיה הגדול, שעם הזמן התבגר וירש את מקומו של אביו כשולט על החלק הדרומי. אך מה קורה כאשר אנג'לינה נחטפת ומוגשת כמתנה לשליט של לא אחר מהחלק הצפוני? היא צרי...
