דיאבולו הלך אל המועדון הקבוע בו נהג תמיד לבלות את סופי השבוע שלו. הפעם הוא הגיע לבד, מוכן להשתכר בלי לדפוק חשבון ולזיין את הבחור הראשון שיבחר. הוא הגיע מאוחר מהצפוי עקב כך שהיה צריך לעבור קודם בכמה מקומות, לסגור חשבון או שניים ורק אז יכל להגיע למועדון. הוא התיישב על הבר, מזמין את אותו הוויסקי שהיה מזמין בכל פעם ויושב באותו המקום בו תמיד נהג לשבת. זה היה הרגל ישן, והרגלים לא משנים כל עוד לא נחוץ לעשות זאת. לאחר דקה הברמן הגיש לו את המשקה הזהוב והוא מיהר ללגום ממנו באיטיות לפני שהוריד את הכוס חזרה, נותן למשקה הקר לגלוש במורד גרונו ולעטוף אותו בחמימות המוכרת. הוא עצם את עיניו ונאנח לעצמו, הוא היה צריך את זה. הימים האחרונים היו כמו גיהנום בשבילו והוא היה חייב לרוקן את הראש ולהתנתק קצת מהכל. מאז שהפסיק לדבר עם קורט הוא הרגיש שמשהו בתוכו פשוט נכבה, מן רגש מסוים שהיה שם ונעלם. זה כאילו כל האכפתיות שלו, כל הרגש וטיפת אמפתיה ואנושיות שעוד היו בו בזכות קורט פשוט נעלמו ביחד איתו. לא עניין אותו מה אנשים חושבים, לא עניין אותו אם הוא פוגע במישהו ולא עניין אותו איך קורט יגיב להתנהגות שלו. כי קורט פשוט לא היה שם בשביל לראות את זה. אז הוא צעק, הוא איים והוא כמעט הרג כל בן אדם שרק העז להתקרב אליו. הוא לא יכל לסבול אף אחד עכשיו, ועצם העובדה שקורט לא היה שם כדי לרסן אותו רק עודדה אותו להעיף את כולם מעליו.
"עוד" דיאבולו דחף את הכוס הריקה הרחק ממנו והברמן מיהר למלא את מבוקשו ולהגיש לו כוס נוספת. הוא איבד את עצמו בתוך השתיה, מזמין כוס אחר כוס ומתענג מכל לגימה שלקח. לא עניין אותו מה ההשפעה של האלכוהול עליו וגם לא עניין אותו איפה הוא ימצא את עצמו בסוף הערב, או יותר נכון למחרת בבוקר. כל זה לא שינה לו, כי לא משנה מה יקרה ואיפה הוא ימצא את עצמו, מה שבטוח שקורט לא ייקח שום חלק בזה. אז לא היה לו אכפת לאבד את עצמו, לא היה לו אכפת לתת לאלכוהול להשתלט על גופו ולעטוף אותו בחמימות המשכרת, לא היה לו אכפת משום דבר יותר.
"ערב קשה עובר על כוחותינו?" דמות גברית תפסה את מקומה מצדו הימני של דיאבולו שלא טרח אפילו להסתובב ולראות במי מדובר
"תתחפף" הוא מלמל בחוסר עניין ולגם שוב מהכוס הכמעט ריקה
"מישהו ממורמר היום" האיש צחק וסימן לברמן להביא לו משקה זהה לשלו "מה קרה, לא שמח לראות אותי?" שאל ודיאבולו הזיז את מבטו אליו, בוחן את דמותו של הגבר שישב לידו
"אה, זה אתה" הוא אמר ועיקם את פרצופו בחוסר שביעות רצון
"התגעגעת אלי?" הבחור חייך ונשען לכיוונו. הוא זכר אותו, הוא היה בין זיוני השיכרות הקבועים שהיו לו, שזה היה דבר נדיר מאוד בהתחשב בעובדה שדיאבולו בחיים לא היה מזיין את אותו בן אדם יותר מפעם אחת, כך שחמש הפעמים בהן דפק אותו בהחלט היו שיא חדש בשבילו. כלומר, אם לא לוקחים בחשבון את כל הפעמים שהזדיין עם קורט במהלך חייו, אבל זה כבר היה סיפור אחר.
YOU ARE READING
מלאך מהגיהנום
Storie d'amoreאנג'לינה, יש אנשים שיראו בה כמלאך. היא הדבר הכי יפה, תמים וטהור שקיים. כל חייה גדלה תחת חסותו של אחיה הגדול, שעם הזמן התבגר וירש את מקומו של אביו כשולט על החלק הדרומי. אך מה קורה כאשר אנג'לינה נחטפת ומוגשת כמתנה לשליט של לא אחר מהחלק הצפוני? היא צרי...
