קרני השמש שחדרו מבעד לחלון סנוורו את אנג'לינה וגרמו לה למצמץ בכאב ולהיאנח. לאחר כמה ניסיונות להסתגל אל האור היא פקחה את עיניה, מתיישבת במיטה הגדולה ומפהקת בעייפות. היא הרגישה מוזר. איך הגיעה בכלל לחדר, היא לא הייתה בספרייה? היא כנראה נרדמה שם, כך ניחשה. אבל מי הביא אותה לכאן, גבריאל? אולי העובדים שלו או אפילו השומרים. היא שפשפה את עיניה וקמה מהמיטה, מושכת את החולצה שלבשה למטה כך שתסתיר את כולה. רק רגע, חולצה? עיניה נפערו והיא הורידה מבט לבגדיה, רואה כי היא לבושה בחולצה לבנה וגדולה בלבד, בלי שום דבר אחר חוץ מזה מלבד ההלבשה התחתונה שלה. מתי היא החליפה בגדים? ויותר חשוב, מי החליף לה אותם? היא מקווה מאוד שאלה היו המשרתות. היא מיהרה להתיישב חזרה במיטה ולהתכסות בשמיכה. סומק עז עלה ללחייה כשחשבה על האפשרות שגבריאל עשה זאת, הפשיט אותה והלביש מחדש, רואה בדרך את גופה ונוגע בה. אף אחד בחיים לא ראה אותה עירומה, אולי חוץ מהתקופה בה הייתה תינוקת ואמה היית רוחצת אותה. אבל שגבר זר יראה כך את גופה? ייגע בה? זה לא היה מקובל בכלל. היא לא הייתה רגילה לדברים כאלה. אחיה בחיים לא נתן לה לצאת עם אף גבר כך שבכל שנות חייה בחיים לא הייתה לה מערכת יחסים רגשית או מינית. היא לא ידעה בכלל מה לומר, מה לחשוב על כך שהוא ראה אותה חשופה כל כך. אבל אולי זה לא הוא? אולי אלה היו המשרתות, לא שזה יותר טוב.. היא לא רצתה שאף אחד יראה אותה עירומה, ולא משנה מי זה היה. היא לא אהבה שמסתכלים על הגוף שלה, בגלל זה גם אף פעם לא הלכה לים. אפילו שאחיה הרשה לה, היא לא רצתה. היא לא אהבה את הגוף שלה, רגליה היו כה קצרות ועורה היה בהיר כל כך, לבן כמו שלג. ועם כל כמה שהשמש דווקא יכולה להועיל לה ולשזף את צבע עורה, היא לא מתכוונת להסתכן בשריפה או קרינה ומחלות שהיא יכולה לקבל מזה. ממש לא. אז היא תמיד ישבה בבית, משקיפה מחלון חדרה אל הנוף וצופה בים, בגלים המתנפצים ובשמש המחממת. היא בהחלט אהבה את הים, כשהוא היה רחוק ממנה. היא בחיים לא הלכה לשם, לא היה לה מה לעשות שם. היא לא אהבה את מגע השמש הצורבת על גופה וגם לא אהבה את המים. הם היו מלוחים, העיניים שלה היו צורבות ואצבעותיה מתקמטות וכל אחד יכל לראות את הגוף שלה! והדבר הכי משמעותי.. היא לא ידעה לשחות. היא גם לא רצתה ללמוד, לא היה בזה טעם. היא לא מתכוונת ללכת לשם בחיים. לא כל עוד זה תלוי בה.
רעש תזוזה העיר אותה ממחשבותיה והיא הרימה את מבטה אל דלת חדר האמבטיה, צופה בגבריאל יוצא משם אל תוך חלל החדר כשלגופו מגבת בלבד אשר כרוכה מסביב למתניו בעוד הוא מייבש את שערו במגבת אחרת.
"בוקר טוב" אמר בעודו מתקרב אליה. היא הנהנה קצרות, מנסה להסתתר מתחת לסדינים בעוד הוא סורק אותה במבטו. היא הרגישה איך לחייה מתחממות ממבטו החודר וניסתה להסתכל לכל מקום אחר מלבדו. "את רשאית לענות" אמר ברוגע
"ב-בוקר טוב" מלמלה החוצה, ראשה עדין מושפל
"כשמדברים לאדם כלשהו נהוג להסתכל עליו" העיר לה ומבטה מיד זינק מעלה
YOU ARE READING
מלאך מהגיהנום
Romanceאנג'לינה, יש אנשים שיראו בה כמלאך. היא הדבר הכי יפה, תמים וטהור שקיים. כל חייה גדלה תחת חסותו של אחיה הגדול, שעם הזמן התבגר וירש את מקומו של אביו כשולט על החלק הדרומי. אך מה קורה כאשר אנג'לינה נחטפת ומוגשת כמתנה לשליט של לא אחר מהחלק הצפוני? היא צרי...
