פרק שני- שער היהלום:
"מה הצעד הבא עש?" נשמע קול עמום במעמקי מוחו של אוריון.
- "להימנע מחשיפה, כמה שרק אפשר." נשמע קולו המוכר של עש, "אין לדעת עד לאן הגיעה ידו האפלה בחיפוש אחרינו."
- "מי כמוני יודעת." נשמע שוב הקול הנשי.
- "אני מצטער, לא התכוונתי להעלות......" אמר עש וקולו נדם בפתאומיות.
תזוזת כיסא נשמעה, מלווה בקול בכי. קולו של עש נשמע במעורפל, לוחש מילים מרגיעות לדוברת הלא ידועה.
אוריון הצליח לפקוח את עיניו ומצא עצמו בחדר קטן נטול חלונות, הוא שכב בגבו על מזרון מלא בקש. הכאבים בגופו שכחו והוא שלח את ידו לירכו היכן שהחץ פגע.
"מה?" שאל את עצמו ובחן את רגלו היטב.
החתך הנבזי נעלם כלא היה, הוא העביר את ידו על כתפו והופתע לגלות שהחץ שהיה תקוע שם נעלם גם הוא וכמו כן גם החור העמוק שנוצר בבשרו.
"הוא התעורר." נשמע שוב הקול הנשי.
קול צעדים נשמע, הדלת נפתחה בחריקה קלה ובפתח עמד עש במלוא הדרו.
"בוא. הצטרף אלינו בבקשה." אמר עש ופתח את הדלת לרווחה.
אוריון יצא לחדר המרכזי של הבקתה, מולו נעמדה בת שיחתו של עש. אישה מבוגרת, כבת שישים חילופי שמיים. לגופה לבשה שמלה אפורה ארוכה מעוטרת בפסים ירוקים הנראים כמו גבעולי עצים. שיערה הארוך והכסוף היה קלוע בצמה מרשימה הנחה על כתפה הימנית.
בוקר טוב אוריון יקירי, אני אליני." היא התקרבה לאוריון והניחה ידה על כתפו, "הבנתי שזיכרונך לא איתך ולכן אינך זוכר אותנו."
אוריון הסתכל מעבר לכתפו והופתע לראות שעש לא שם, הוא הסתובב בבהלה ותר את החדר במבטו.
"אל תטרח. הוא יצא לוודא שאלו הרודפים אותך לא הצליחו לעלות על עקבותיך. למרות שהשתדלתי לטשטש את הסימנים ולהפנות אותם לכיוון אחר לגמרי."
אליני התיישבה בכורסא ישנה אך נוחה למראה והחוותה בידה לכורסא דומה מולה, אוריון התיישב, מעט בחשש, אך חושיו לא נדרכו למול האישה המבוגרת ונוכחותה השרתה עליו שלווה מוזרה.
"אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן להיפגש איתך, כששמעתי על תוצאות הקרב בחוף פחדתי מהגרוע מכל." אמרה וקולה רעד.
- "פחדת מהגרוע מכל?" שאל אוריון בתוקפנות, הוא השתעל במבוכה והמשיך בקול מתון יותר:"הגרוע מכל התרחש. כולם מתו. כולם! ואני ועש היחידים ששרדנו למיטב ידיעתנו. איך זה לא הגרוע מכל?"
אליני הרימה ידה להרגיע את אוריון ולא היה נראה שהיא נפגעה מטון דיבורו.
"אתה חי יקירי. וזה כל מה שחשוב כרגע! כל השאר זניחים לעומתך." השיבה בקול חזק.
YOU ARE READING
המסע של אוריון
Fantasyהוא מצא עצמו מוקף בגופות. זכרונו לא היה איתו וכל רכושו הסתכם בתליון המשונה שענד על צווארו. הניצול היחיד מקרב עקוב מדם שאת מהותו הוא כלל לא זוכר... הפרולוג של הספר הראשון בטרילוגייה.