המסע של אוריון

פרק שש עשרה

פרק 16- הקרב על הכלא

עש נחת בעמק המטאורוליום, מולו נפרסה שורה ארוכה של גופות גמדים. הוא צעד בין המתים ואלו שהתאבלו עליהם ושפכו קנקני שיכר שלמים על הקרקע ליד חבריהם הנופלים.

״לא היינו מוכנים לזה." אמר אחד הגמדים שהבחין בילוד הדרקון מסתובב ביניהם, ״אפילו הצללים קמו לתחייה נגדנו..."

עש המשיך ללכת וחיפש את אוריון וחבריו. לאחר שעה ארוכה הגיע לגבעה קטנה מול הכניסה הראשית למטיאורה. דורתאר ישב על הקרקע, חתך גדול ומדמם עיטר את ביטנו החשופה, זקנו העבות היה חתוך לחצי והמשיך את החתך מבטנו לאורך צווארו ולחיו החשופה פתאום.

״הם היו מוכנים בשבילנו עש." אמר המלך והשתעל, ״אבל נתנו להם קרב שהם לא ישכחו בקרוב..."

עש כרע על ברכיו, לקח תחבושת חדשה והצמידה לחזהו של המלך.

״אל תטרח עש. אני חושב שזמני הגיע." אמר המלך והסתכל סביבו, ״לא אלך לבדי מתחת לאדמה כמו שאתה רואה."

-״איפה שארמה?" שאל עש והסתכל סביבו.

-״מטפלת בפצועים." השיב המלך, ״הם במטיאורה, את המתים ריכזנו כאן להקל על המרפאים שלנו. מחר נתחיל באיבון הגדול."

-״אהיה לצידך חבר." אמר עש והסתכל על דורתאר.

-״לא לצידי עש. הייה זה שמכניס אותי לאדמה."

-״אתה מוותר?" שאל עש אך עמוק בפנים ידע שרגעיו של חברו ספורים.

-״באאא. ככה אתה מכיר אותי דרקון?" שאל והחל לצחוק אך חיש מהר הצחוק הפך לשיעול דמי.

-״אבן אותי עש. ככבוד בין חברים, תן לי את הכבוד שדם דרקוני יגע בגופי לפני שאחזור לאדמה."

-״אאבן אותך אח יקר, ואנקום בשימך." אמר עש והניח יד מנחמת על כתפו של המלך.

-״לא." לחש הגמד, ״לא בשמי אתה צריך לנקום..."

עש הרים את פניו וראה את אנג'ל מתקרבת, טורמלין הלך לצידה ותמך בה, סימני הקרב נראו על גופה הפגוע.

״תנקום בשמו." אמר המלך בנשימתו האחרונה.

V

הגמדים הגיחו מעשרות מנהרות קטנות שנפתחו ברחבי העמק מעליהם והחלו להסתדר במבני הקרב.

שלושת החברים הגיחו ממנהרה גדולה שנוצרה במיוחד למידותיהם של טורמלין ואוזי, בחוץ פגשו אותם דורתאר ושארמה והובילו אותם לעבר גבעה שבדיוק הרימו.

״אחים ואחיות!" הרעים המלך, ״היום נחזיר את כבודנו האבוד. בקרב הגדול שבו איבדנו הרבה מחברינו ובעלי בריתנו לא נכחנו. ולנצח יכתים כתם את כבודנו כלוחמים."