המסע של אוריון

פרק תשיעי

פרק 9- מחסום דרכים

השלושה התעוררו ליום מסעם השישי, קיפלו את המחנה במהירות והמשיכו ללכת על דרך המלך המערבית.

״אנחנו בקצב טוב, ומצוידים הייטב." אמר דיאם והחל לפזם מנגינה.

- ״כי מישהו למד לשלוט בבטן שלו!" העירה המתנקשת בשקט ואוריון הסתכל לעברה וחייך.

דיאם התעלם ממנה והמשיך במנגינתו.

״איפה למדת לתקן עגלה ככה" שאלה הציידת את אוריון.

- ״חייתי תקופה בכפר קטן, למדתי כל מה שצריך בשביל להתפרנס." ענה לה.

- ״לפחות אתה שימושי במשהו." אמרה.

אוריון ספג את העלבון בשקט, אך בתוכו שיחזר את הקרב שלחמו נגד השודדים והבטיח לעצמו שלא יפשל בפעם הבאה.

דיאם סימן לאוריון להתקרב אליו, ואמר לו:״סידרת לנו צידה מבורכת אתמול."

- ״שמחתי לעזור לסוחר, ולא חשבתי שהוא ייתן לנו כל כך הרבה בתמורה."

דיאם טפח על שכמו ואמר:״הוא היה מאבד הכל לשודדי דרכים אילולא נחלצת לעזרתו, זה המעט שיכל לעשות וטוב שכך."

אוריון הסתכל על האוזוס, רתמתו עמוסה בנתחי בשר מיובש ונתחים טריים, פרוות שינה משובחות לשלושתם, נאדות מים נוספות, חבית שיכר וכד יין. וכמובן ציודם הרגיל וארגז הדגים המעושנים שעוד נותר להם.

״נצעד בלב שקט." אמר אוריון וליטף את האוזוס בחיבה.

אנג׳ל עקפה את שניהם במהירות וסימנה בידה שיעצרו. הם מיהרו לעצור וידיהם נשלחו לנשקיהם.

״מה את רואה ציידת?" שאל דיאם ונעמד לידה.

- ״צרות." השיבה וסימנה לו לרדת מהדרך. בהמשך נוצרה שיירה ארוכה, עשרות חיילים עברו בין האנשים הרבים ועיכבו בצד את כל בהירי השיער.

דיאם הסתובב לאחור, נקש בלשונו ואוזי החל ללכת בעקבותיו אך הם נעצרו כמעט מייד ודיאם לחש:״מאוחר מידי..."

מהכיוון השני התקדמו במהירות קבוצת חיילים רכובים, אוריון מיהר לעטות את ברדס גלימתו ותפס את מקל ההליכה של דיאם. הוא שיווה לעצמו הליכה מכופפת ורועדת כשל אדם זקן ודיאם התקרב לעברו ותמך בו בידו.

אנג׳ל שפשפה עפר על פניה, ירקה על כפות ידיה ומרחה על עצמה על מנת לטנף את עצמה כמיטב יכולתה. הפרשים הגיעו אליהם והקיפו אותם בחצי מעגל.

״עצרו." אמר חייל וקירב סוסו לעברם, ״מהיכן באתם ולאן פניכם."

אנג׳ל פנתה לחייל ואמרה בקול צווחני:״אני מלווה את אבי הישיש והחולה לכיוון עיר הבירה, בתקווה שאמצא מרפא חינם שיסכים להקל על מכאוביו."

החיילים צחקו ומנהיגם היסה אותם בידו וירד מסוסו.

״מרפא חינם? לפי הבהמה הזאת יש לכם רכוש רב." אמר ובחן את האוזוס מקרוב.