המסע של אוריון

חלק ראשון- פרק ראשון

חלק ראשון: זכרונות

  בכפר קטן, מחכה לי הנער 

שונה הוא מכל השאר 

זיכרונו נלקח, אך רוחו עוד איתו 

האם מוכן הוא, לתלאות שעומדות מולו? 

במחיר חיי אגן עליו! 

במחיר כוחי אשמור על חייו! 

אני שומר הנבחר. 

 המסע כה קשה 

האבדות היו רבות 

הדרך ארוכה תהיה 

אך לא לו הכישלונות 

 אהיה לידו תמיד, 

אצפה בו מן הצללים,י

קר הוא כמו רביד, 

ולו המון אויבים. 

 וכעת יש לפעול ללא ריסון, 

כי רק הוא האחד שיביא את האיזון.  

פרק ראשון- קאנטור:

אוריון צעד לעבר קאנטור, כאשר התקרב לפאתי הכפר לבש על פניו ארשת כואבת והחל ללכת שעון על חרבו. את ידו השמאלית הצמיד לצלעו הימנית ושפשף את הפצעים שכבר הגלידו מהבוקר על מנת שידממו.

הוא עבר את גדר הכפר, נעצר על עמוד התווך והתמוטט עליו בתיאטרליות. כמה תושבים שהיו במקום מיהרו לעברו.

"תודה." אמר בקול כואב, "פחדתי שלא אצליח להגיע..."

- "מה קרה?" שאלה אחת מהכפריות.

- "שודדים. לקחו ממני הכול! אני בטוח שהם חשבו אותי למת אחרי שנלחמתי בהם, אחרת לא הייתי יוצא משם בחיים."

- "זוזו מדרכי." נשמע קול כבד, "מה יש לנו כאן?" אמר אדם גדול ועגלגל.

אוריון גלגל את עיניו ולקח כמה נשימות מהירות ושטחיות.

"צריך לטפל בפצעים שלו, לפני שהוא ידמם למוות." אמר אותו אדם, "תביאו לי מים, תחבושות, כמה עשבי ריפוי מבקתת המרפאה. למען העתיקים, שמישהו יביא לי בגדים נקיים בשביל העלם הצעיר."

התושבים מיהרו להביא את אשר ביקש והוא בינתיים התכופף לעבר אוריון וסטר קלות על לחיו.

"תישאר איתי בחור." אמר, "איך קוראים לך?"

- "אוריון." השיב וניסה להתיישב בנוחות בגבו אל העמוד, "הם לקחו ממני הכול..."

- "אוריון ידידי, שמי בינדאר. אני אדאג לך, תהיה רגוע."