המסע של אוריון

אפילוג

אפילוג:

העשן השחור מילא את האוויר סביב הכלא, סנדרו לא זז ממקומו במשך כל היום והצל כמעט ואיבד את קולו מרוב צחוק. מתחתיהם, האדמה כולה השחירה עוד יותר מאשר הצלקות שהשאירה האש המשתוללת. חיילי המלך שהסתובבו באזור נמלטו באימה, והלטאיים המעטים שנותרו מיהרו לברוח למחילות הרחוקות ביותר שלהם. אנחות נשמעו מכל עבר והעשן החל לדעוך באיטיות.

״מה בשם המלך?" קרא אחד החיילים באימה.

-״כישוף שחור!" השיב לו חייל אחר, ״אני לא הסכמתי לזה!"

הוא פנה לאחור והחל לרוץ בעקבות האחרים אך הצללים התעוררו לתחייה מולו והוא התנגש בחרב שהופיעה לפתע מולו.

״אינך הולך לשום מקום." אמר הצל והעיף את החייל המדמם לעבר הקרקע השחורה משחור, ״עלית בדרגה!"

החייל ניסה לעמוד על רגליו אך יד חזקה תפסה את קרסולו, הוא הסתובב לאחור ומתוך העשן הגיח אדם רזה. עיניו היו אפורות ועורו היה חיוור, הוא נהם בקול מת ומשך את עצמו לעבר החייל הפצוע.

״עזרו לי!" קרא באימה והשתין במכנסיו מרוב פחד.

האסיר המת תפס את החייל בראשו ונגס בצווארו, צעקות האימה הפכו במהרה לגרגור רטוב בזמן שהמת קרע את צווארו של החי. יד נוספת תפסה אותו ואסיר נוסף הגיח מתוך העשן הדועך, החייל צעק בלי קול ונפל על גבו, עוד ועוד מתים הגיחו מהעשן והחלו לריב על הבשר החי שנקלע אליהם.

הצל צחק והתקרב לעבר המחזה הגרוטסקי, סנדרו הופיע לידו וחייך מתחת לברדסו.

״הצבא שלי מוכן." אמר מעלה האוב, ״הם לא יודעים שכל האסירים האלו יהיו הסוף שלהם. הם לא יודעים שכל המתים שיהיו מעכשיו יהפכו להיות החיילים שלי. הם לא יודעים שהמלך כבר ניצח!"

החייל שהושלך לעבר העשן ונאכל על ידי המתים קם לפתע על רגליו, צווארו הקרוע החזיק בקושי את ראשו שהיה שמוט על כתפו, ידו הימנית נלעסה לחלוטין וחלק גדול מבטנו היה חסר. קול נהמה בקע מהפה המת והוא התקרב לעבר מעלה האוב והצל. חיילי המלך שעוד נכחו באזור נמלטו על נפשם, הצל הסתכל לעברם וקילל.

״להביא אותם?" שאל את סנדרו.

-״למה?" שאל המכשף בקול קפוא, ״תן להם להפיץ את הפחד ברחבי הממלכה. הצבא שלי לא ניתן לעצירה."

הוא הטיח את המטה בקרקע והשחיר אותה עוד יותר.

״אני רק התחלתי!" אמר ונעלם.

הצל צחק ועזב את המקום בעצמו.

V

אנג'ל ואוריון עזבו את עמק המטאורוליום ועם רדת השמש החלו לטפס את ההרים, הם המעיטו בשיחה ודיברו רק על הפסקות האוכל ומקומות החנייה שלהם. שניהם עוד היו שקועים באבל על מות חברם.

באזקוט ודארליאן עזבו את האי המרכזי והפליגו לכיוון מדבר אסן הגדול.

להבה מצא את דרכו לעיר הולדתו, אך לא מצא את אשר חיפש.

בורגאר, יחד עם שארמה כיועצת לצידו, היו שקועים בהתאוששות עם הגמדים לאחר האובדן הגדול.

עש הגיע למבצר לוביקות׳ ומיהר לעבר חדרה של אליני, היא ישבה במיטתה ודיברה עם פירקאג שהחזיק את ידה.

״עש." אמרה בקול חלש, ״חיכינו לך."

-״החדשות רעות בני." אמר פירקאג והסתכל לעבר אליני.

-״המתים מהלכים בקרבנו עש." אמרה ודמעות נפלו על פניה, ״סנדרו הגשים את ייעודו."

עש חיבק את חברתו, היא קברה את ראשה בתוכו ושיחררה את כל העצב שהחזיקה מהרגע שהתעוררה.

״הוא ניסה לקחת אותה." אמרה לאחר שנרגעה, ״ולהרוג אותי."

-״הוא לא ייקח אותי בקלות." אמרה לונארה, ״לימדת אותי טוב אליני."

-״אתן תישארו כאורחות." אמר הדרקון, ״אינכן בטוחות בחוץ."

לפתע הסתכל על בנו ואמר:״הנבחר בסכנה!"

-״אני בדרכי!" אמר עש ועזב את המבצר במהירות.

V

״האדמה כאן לא שקטה." אמרה אנג'ל בבוקר היום השני למסעם, ״משהו לא בסדר."

נשקיה הופיעו בכפות ידיה, אוריון מיהר לשלוף את חרבו והשניים נצמדו אחד לשנייה.

״אני מרגישה מוות סביבנו." אמרה, ״אני חושבת שיש כאן בית קברות עתיק."

-״אכן." נשמעה קול קפוא מולם, ״טוב לראותך שוב. ׳הזר׳. "

-״סנדרו." אמרה אנג'ל.

הוא צחק בתגובה וקד בהדרת כבוד.

״את יודעת את שמי עכשיו." אמר בלגלוג, ״חיכיתי לרגע הזה שניפגש שוב ׳הנבחר׳."

הוא החל להתקרב אליהם באיטיות ואמר:״הפעם אני רואה אותך בבירור."

אוריון הרים חרבו בהיכון ואמר:״והפעם אני מוכן."

סנדרו צחק בתגובה והכה במטהו על הקרקע, אנחות נשמעו מתוך האדמה וידיים החלו לבצבץ מתוך האדמה.

״סופך הגיע." אמר מעלה האוב והמשיך להתקרב.

סוף ספר ראשון