המסע של אוריון

פרק עשירי

פרק 10- הבית של הציידת

אנג׳ל עצרה וסימנה לחבריה לעצור בעצמם, הם התקרבו אליה בדממה והסתכלו מולם. קומץ אנשים נע ברחוב המרוצף, נכנסו ויצאו ממספר הבניינים הנמוכים שהיוו את ההתיישבות הקטנה המוקפת בהרים. אנג׳ל בחנה את הסביבה ארוכות ולבסוף אמרה:״לכו עם הרחוב, תשתדלו לא להיראות יותר מידי מאיימים, באמצע הדרך תראו אורווה גדולה ולידה הטברנה המקומית." היא פנתה לעבר אוזי ואמרה:״הם ידאגו לאוזוס שלנו ויציידו אותנו להמשך הדרך, בטברנה תשכרו לנו שני חדרים ותחכו לי, אני אגיע בזמן לארוחת הערב."

- ״אפשר לשאול לאן פניך מועדות?" שאל דיאם.

- ״אתה יכול לשאול. אבל אל תצפה לתשובה." אמרה בארסיות אך הוסיפה לאחר שראתה את פניו ההמומות של אוריון, ״לפחות לא תקבל אותה עכשיו."

אוריון חייך לעברה, טפח על שכמו של דיאם והחל ללכת.

״נחכה לך." אמר לציידת והידק את גלימתו סביב גופו.

דיאם נקש בלשונו ואוזי מיהר אחריו. טורמלין התקרב לציידת והמתין בסבלנות עד שהשניים התרחקו מטווח שמיעה.

״הביתה ילדתי?" שאל ונגע בה בקצה אפו.

- ״כן. יש כמה דברים שאני רוצה לקחת איתי." אמרה והניחה ידה על חוטמו, ״אני לא יודעת מתי פעם הבאה שאעבור כאן."

טורמלין התכופף ואנג׳ל טיפסה על גבו, הוא נעמד על רגליו האחוריות ופתח בדהרה מהירה.

V

״היא ממשיכה לסקרן אותי." אמר דיאם והסתכל אחורנית, ״לאן אתה חושב שהיא הולכת?"

- ״אני מנסה שלא." השיב אוריון, ״תחשוב כמה קשה לה איתנו, תן לה את הזמן לבד שלה."

דיאם הסתכל על אוריון, חייך בהערכה ואמר:״אתה יכול ללמד אדם זקן כמה דברים חדשים."

- ״אדם זקן?" שאל אוריון.

דיאם התעלם ממנו וסימן בידו מולם.

״הנה הטברנה, והאורווה. בוא, אני מתחיל להיות רעב!" אמר הלוחם והגביר קצב צעדיו.

אוריון מיהר אחריו והשניים צעדו מבלי לדבר ונתנו לתושבי המקום הסקרניים לבחון אותם. הם הגיעו לפתח האורווה, בכניסה ישב נער צעיר וחבט בעזרת פטישו על פרסת סוס חלודה. הנער הרים ראשו ועיניו אורו, הוא רץ במהירות לתוך האורווה וחזר כמעט מייד מלווה באדם מבוגר הנשען על מקל הליכה.

״אתה רואה אבא, לקוחות!" אמר הנער.

המבוגר היסה את הנער בידו ובחן את שני הזרים שעמדו מולם, אוזי עמד צמוד לדיאם והתחכך בכף ידו.

״אוזוס מה?" אמר המבוגר בקול צרוד.

- ״אני מבין שאתה מנוסה בעניין." השיב דיאם וניגש צעד אחד קדימה.