המסע של אוריון

פרק חמישי

פרק 5- צריח הצרחות

עם עלות השחר יצאו אוריון ואדראל לעבר רובע השוק והחנות הידועה 'חרב ומגן'. לפני עזיבתם נתנה להם טירה צידה למהלך היום, היא מלמלה לעצמה כל הבוקר והייתה נראית טרודה ולא מרוכזת.

"היא בטוחה ששמנו לה משהו באוכל, ושהכול היה חלום." אמר אדראל, "ולמען האמת, קשה לי שלא להסכים איתה."

- "כן." השיב אוריון וגירד את זקנו, "יש לו השפעה כזאת על אנשים."

- "אתה יודע." אמר אדראל וצחק על עצמו, "מאתמול, יש לי רצון גדול לראות אותו בפעולה. לפי הסיפורים, אין מישהו שיכול להתמודד מולו בקרב אחד על אחד."

אוריון הנהן הסכמתו אך מבטו נדד לעבר השמיים.

"סליחה." אמר אדראל והניח יד על חברו, "בטח קשה לא לזכור מי אתה."

- "מאוד קשה." אמר אוריון ומייד הוסיף, "אבל חלקים מהעבר חוזרים אלי. בערך..."

אדראל הבחין בנימת קולו המיוסרת של אוריון ומיהר להחליף נושא.

"על איזה נשק חשבת?" שאל.

אוריון חייך בהערכה לחברו, חשב ארוכות ואמר:"אני מאמין שאקח חרב. מרגיש הכי בנוח עם הסגנון לחימה הזה. אבל לא אדע בוודאות עד אשר אהיה בחנות ואסתכל על המבחר."

- "אוריון חברי היקר." אמר אדראל ונאנח, "אם ברצונך לעבור על כל המבחר של פנוס. אנחנו נישאר פה כמה ימים טובים."

עיניו של אוריון הצטמצמו בציפייה וקצב צעדיו הוכפל. אדראל צחק והתאים את מהירות הליכתו לאוריון הנחוש. הם עברו את רובע השומרים ונכנסו ישירות לרובע השוק, לאחר שיחה קצרה עם סגנו של אדראל פנו השניים לעבר החנות הגדולה ביותר. אדראל תפס ידית ברזל גדולה שהגיחה מתוך לוע אריה מרשים למראה. הוא הטיח את הידית בשיני האריה כמה פעמים ולקח צעד לאחור.

הדלת הגדולה נפתחה לרווחה, מתוך החנות יצא אדם גדול מימדים בעל זרועות שריריות וזקן שחור ועבה שכיסה את רוב פניו.

"פנוס." אמר אדראל בהדרת כבוד והושיט ידו לפנים.

- "אדראל." אמר הנפח בקולו העמוק ותפס את ידו של אדראל שנבלעה בתוך כף ידו הגדולה, "טוב לראותך חבר, ימים רבים חלפו מאז ראיתי במעוני."

- "ימים רבים מידי, סלח לי." השיב.

- "אישה, שלושה ילדים, ניהול משמר העיר. אין טענות כלפיך, רק דאגות לשלומך." אמר הנפח וחייך מתחת לזקנו העבות, "אך כל עוד אני רואה אותך בבקרים בסיבוב השגרתי אני רגוע."

אדראל חייך, שחרר את ידו מאחיזתו של הנפח וסימן לאוריון להתקרב.

"הרשה לי להציג בפניך את אוריון. השליח של הטאלאסר לצריח הצרחות." אמר אדראל.