המסע של אוריון

פרק שמיני

פרק 8- היכל המלך

הוא ישב על כיסא המלכות המפואר העשוי כולו זהב ומעוטר באבני חן נדירות ויקרות, בידו שיחק בתפוח לעוס למחצה. המלך הקשיב בחצי אוזן לתלונות החקלאי שעמד מולו ושפך את תוכן ליבו ביללות.

"...והשודדים הנבזיים האלה לקחו את כל יבולי, בטענה שאני חייב לתרום למאמץ המלחמתי. נותרתי ללא פרנסה."

המלך זרק את התפוח לצלחת הפירות הגדולה והסתכל לעבר החקלאי.

״השודדים הנבזיים הללו הם חיילים בצבא המלך." אמר בקולו הכבד והעבה, ״הם חיים רחוק מביתם וממשפחתם ומטרתם היחידה היא לשרת אותי." הוא קם בקלילות מפתיעה יחסית לגודלו וירד במורד מדרגות הכס לעבר החקלאי. ״יש להם אישור בכתב חתום על ידי לקחת כל מה שהם זקוקים לו במהלך החיפושים, וכל התנגדות להם היא התנגדות לי."

המלך הרים את ידו באוויר וסימן לאחד משומריו האישיים, השומר קד במהירות, שלף את חרבו וניגש לחקלאי. הוא הניף את החרב וראשו של האדם האומלל התגלגל על ריצפת ההיכל, גופו נפל בכבדות ומתוך הקהל נשמעו נשימות חנוקות ומלמולים שקטים.

״תלה את ראשו מעל שער העיר, שיהווה דוגמא לאלו שרוצים למנוע מחיילנו האמיצים אוכל ומחסה." אמר המלך וחזר לכיסאו.

משרתים פינו את גופת החקלאי ומיהרו לנקות את כתמי הדם. כרוז המלך נעמד מול הקהל ופתח מגילה ארוכה שהחזיק בידו.

״ועתה ייגש למול המלך..."

המלך הרים תפוח חדש, נגס בו בחוסר עניין, קולות נשמעו ברקע שוב והוא נאנח בכבדות.

V

״מעלתך. סיימנו עם פניות הקהל להיום." אמר הכרוז וקד מול המלך.

המלך נעמד על רגליו ושאל:״מה עוד בסדר היום?"

הכרוז בדק במגילתו ואמר:״עדכון מהמחפשים."

המלך ירד מכס המלכות ועזב את ההיכל, שומריו הקיפו אותו מכל עבר והלכו בדממה, הפמליה הגיעה לקסרקטין המלכותי ומשמר כבוד נעמד בשתי שורות ארוכות.

״מעלתך, מחכים אנחנו לשרת אותך!" אמרו החיילים בקול אחד והצדיעו עם נשקיהם.

המלך הרים ידו מולם וצעד לתוך המבנה הגדול, הוא נכנס לחדר המצב והתיישב בכיסא בראש השולחן.

״מעלתך, חייליך נפרסו בכל הדרכים הראשיות והחלו להקים מחסומים ולתשאל עוברים ושבים." אמר אחד המפקדים.

- ״מה עם הדרכים המשניות?" שאל ולגם מגביע גדול שהגישו לו משרתיו.

- ״מעלתך, ברשותך." אמר מפקד אחר וקם על רגליו. המלך הניד בידו שימשיך והמפקד אמר:״אנחנו קצרים באנשים, הדרכים המשניות רבות ורוב כוחותינו ממוקמים בראשיות ובהגנה על מחוזותינו."