פרק 6- קולות מהעבר
אוריון התעורר במיטה בחדר האורחים בביתו של אדראל, גופו כאב מקצות בהונותיו עד לקצה שערותיו בראשו. הוא התיישב בנוקשות וניסה למתוח את איבריו הכואבים.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב." אמר אדראל מפתח החדר, "תן לגופך זמן להתאושש."
- "אני מרגיש הרבה יותר טוב מאתמול." השיב אך פניו הסגירו את אשר הרגיש.
- "שלשום ידידי." אמר אדראל והתיישב ליד אוריון בקצה המיטה, "ישנת הרבה זמן..."
עיניו של אוריון נפערו מההלם, הוא צקצק בלשונו והודה לאדראל על כוס המים שהגיש לו.
"זה מסביר למה אני כה מיובש." אמר אוריון לאחר שרוקן את הכוס בפעם השנייה, "ישנתי יום שלם?"
- "מפתיע אותך?" שאל אדראל בציניות, "עם כל החבלות שהיו לגופך, ולא נזכיר שתי צלעות שבורות. כולם עדיין מנסים להבין איך הצלחת ללכת ככה מהרי הפחם עד לעיר."
אוריון גיחך ומייד הבין את טעותו, הוא לפת את התחבושות לגופו והשתעל בקושי רב. אדראל מיהר לתמוך בו וכופף את גופו מעט עד שהכאב החד נרגע.
"לא לצחוק. רשמתי." אמר אוריון ונד בראשו בתודה, "מה אני מריח פה?"
- "טירה לא יצאה מהמטבח מאתמול בערב, מכינה סעודה לכבודך." אמר אדראל בגאווה, "אגב. תגיד תודה שאתה פצוע, אחרת אני בטוח שצלעות שבורות היו הדאגה האחרונה שלך מולה..."
אוריון בהה בחברו באימה והבחין בחבורה שעיטרה את מצחו.
"היא לא אהבה את הרעיון שנלחמת בציקלופ לבדך." אמר ראש המשמר ושפשף את ראשו.
אדראל צחק על מבטו המפוחד של אוריון ועזר לו לקום בעדינות על רגליו, אוריון נשך את שפתו התחתונה מהכאבים ונתמך בעזרת אדראל עד שהצליח לייצב את עצמו. ביחד יצאו השניים מחדר האורחים וירדו בזהירות במדרגות לעבר המטבח. טירה עמדה בגבה אליהם, המהמה מנגינה נעימה לאוזן והתעסקה עם כמות סירים ומחבתות שלא יביישו שף מלכותי. אדראל תקע את מרפקו בעדינות באוריון והנהן בגאווה למול אשתו המתזזת לכאן ולכאן. טירה הפסיקה להמהם, הסתובבה לעברם ולקחה נשימה עמוקה.
״קח אותו החוצה, החיילים שלך כבר אמורים לסיים את סידור השולחנות בחוץ, הטאלאסר בטח כבר בדרך, פנוס מחכה לאוריון מאתמול בלילה אני חושבת שהוא אפילו ישן על המדרגות בכניסה, הילדים שוב רבים מי יישב ליד אוריון, המצח שלך צריך תחבושת גם, אוריון אני שמחה שאתה מרגיש יותר טוב, יש לך מזל! המחבת שלי הייתה ממש שמחה להכיר אותך מקרוב יותר..." טירה לקחה נשימה עמוקה פעם שנייה ופרצה בצחוק לנוכח מבטו של אוריון.
״מצטערת, אני מתרגשת מכמות האורחים שבדרך לפה, ולא יכולה להפסיק לפטפט. אוי! אני צריכה להתלבש! מה אני אעשה? מי יטפל באוכל?"
YOU ARE READING
המסע של אוריון
Fantasíaהוא מצא עצמו מוקף בגופות. זכרונו לא היה איתו וכל רכושו הסתכם בתליון המשונה שענד על צווארו. הניצול היחיד מקרב עקוב מדם שאת מהותו הוא כלל לא זוכר... הפרולוג של הספר הראשון בטרילוגייה.
