~נ.מ שון~
"יש פה איזו מישהי שחושבת את עצמה מלכת היקום ו-וואלה זה לא בא לי טוב" היא אמרה
"ליטל?" שאלתי והיא הנהנה "נראלי שאני מכיר מישהי שממש תסכים איתך"
"מי?"
"אמילי"
"מי זאת? עדיין לא פגשתי אותה"
"אתמול כשבאתי לפה ראיתי חבורה של ילדים שמובלים על ידי ליטל מרביצים למישהי. עצרתי אותם ולקחתי אותה לאחות. מאז אני שומר עליה... קוראים לה אמילי בזמן שיצא לי להיות איתה דיברנו לא מעט ואני יכול להגיד לך שאת ליטל היא לא הכי אוהבת ושלא תזיק לה חברה שתחשוב כמוה" אמרתי וצחקנו "את רוצה לבוא לפגוש אותה?"
"אני אשים את התיק בחדר ואני אבוא" היא אמרה והתפצלנו, היא לחדרה ואני לאמילי
"היי, איך את?"
"יותר טוב" היא ענתה ונעמדה, מראה לי שהיא בסדר
"אני שמח לשמוע, עכשיו מה לגבי מה שסיפרת לי בפלאפון?"
"תמי באה אליי באחת ההפסקות שהיו לה, היא אמרה שבישיבה שהייתה הם לא הצליחו למצוא פתרון אבל הם לא יכולים לתת לי לישון כאן עוד לילה אז עד סוף היום אני אצטרך לחזור לחדר שלי" היא אמרה עם דמעות בעיניים וחיבקתי אותה
"יהיה בסדר אני מבטיח" אמרתי
"זה לא יהיה בסדר, הם ימשיכו להתנהג אליי באותה צורה ואני אשאר לבד"
"לגבי הלבד" אמרתי והיא הסתכלה עליי במבט שואל "הצטרפה לפנימיה ולמגמת מוזיקה ילדה חדשה בשם לירון ודיברתי איתה אחרי הסדנה לראות איך ההתאקלמות שלה. היא אמרה, בצורה כזו או אחרת שהיא לא סובלת את ליטל" סיפרתי לה "ואני מקווה שלא תכעסי אבל אמרתי לה לבוא לפה שתכירו" סיימתי את דבריי וחיוך התפרש על פניה
"תודה"
"על מה?"
"שאתה דואג לי"
"לאף אחד לא מגיע שיתייחסו אליו כמו שליטל מתייחסת אלייך" אמרתי וחיבקתי אותה. לא יודע למה אבל מאז שראיתי אותה אני מרגיש שאני צריך להישאר איתה ולשמור עליה, לא לתת למי שרוצה לפגוע בה להתקרב אליה. "ולגבי החדר אני מבטיח שאני אבדוק עם תמי ונראה מה אפשר לעשות"
"תודה" היא לחשה ואחרי כמה דקות נשמע דפיקה בדלת. פתחתי ולירון עמדה שם
"היי, תיכנסי" אמרתי "אמילי זו לירון"
"היי" הן אמרו אחת לשנייה והתחבקו.
"לירון חדשה במגמה" אמרתי ובדיוק קיבלתי טלפון מג'ייק "אני יוצא לענות"
"היי שון" הוא אמר
"היי ג'ייק" עניתי
"איך הולך עם הפרוייקט של הפנימיה?"
"סבבה, אני מניח, אנחנו רק בהתחלה"
"יפה יפה. טוב לשמוע. חשבתי על זה והבנתי שלא שאלתי אותך אם יצא לך לדבר עם דנה?" הוא שאל
"היא התקשרה אליי אתמול אבל קרה מקרה ולא קבענו להיפגש, חוץ מזה אתה יודע שיחד עם הפרוייקט בפנימייה אני אוכל להיפגש איתה רק בעוד שבועיים וגם זה לא בטוח"
"אני יודע רק רציתי לוודא שהייתה ביניכם איזושהי תקשורת מעבר לפגישה שהייתה"
"ג'ייק אני יודע שכבר דיברנו על זה מיליון ואחת פעמים אבל אתה בטוח שנחוץ להביא לי סטייליסטית?"
"אנחנו בינתיים נשתמש בסטייליסטית לכמה הופעות הקרובות שלך ואז נחליט לגבי ההמשך, חוץ מזה אם לא תנסה לא תדע כמה זה נחמד שיש לך סטייליסטית תראה את נאש הייס וקמרון כמה הסטייליסטיות שהבאנו להם עזרו" (ה.כ אין לי מושג אם יש להם סטייליסטיות בכלל ואם אני לא טועה הם בכלל לא מיוצגים באותה סוכנות ולמנהל של שון בכלל קוראים אנדרו או אנדריי אני לא בטוחה איך הוגים את זה)
"נאש קמרון והייס הם לא אני"
"אני יודע שון אבל בכל זאת תן לזה צ'אנס" אמר וקול נשי נשמע ברקע, כנראה טלי המזכירה שלו "אני צריך ללכת לפגישה, ביי" אמר וניתק
ברגע שנכנסתי חזרה לחדר היה צלצול ואמילי ולירון נפרדו ולירון הלכה לכיתתה.
"ביי" אמרנו אני ואמילי
"ביי, אני אחזור בהפסקה הבאה" לירון ענתה וסגרה את הדלת.
"בא לך לעשות טיול?" שאלתי אותה
"אין לך איזה שיעור או משהו להעביר?" היא שאלה
"יש לי שעתיים ריקות" הוא ענה
"איפה אתה רוצה לטייל?"
"בפנימיה אני מניח" עניתי וצחקנו
"אני רוצה אבל... אני עדיין מפחדת" היא אמרה וחיבקתי אותה... אני עדיין לא מבין למה הם נטפלים אליה היא בנאדם מקסים
"אני איתך, אף אחד לא יגע בך... " לחשתי לה
"אני יודעת אבל זה עדיין מפחיד אותי" היא ענתה וראיתי את הדמעות עומדות לה בעיניים
"זה בסדר" אמרתי לה והיא הניחה עליי ראש והתפרקה. "בואי נצא קצת... אם את תרגישי מאוימת או שתרצי לחזור תגידי לי ונחזור לפה" הצעתי לה כשהיא נרגעה
"בסדר" היא נאנחה ויצאנו. הסתובבנו קצת והגענו לחלק האחורי של הפנימייה.
"אני מניח שלא מגיעים לפה הרבה אנשים" אמרתי והיא חייכה... אני לא יודע לאן הגענו אבל המקום היה נראה נטוש. התיישבתי על ספסל שהיה שם והושבתי אותה לידי. ליטפתי את פניה וחיבקתי אותה. "אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר" לחשתי לה
"אני כבר לא בטוחה בזה" היא אמרה ודמעות זלגו מעיניה. מחיתי אותן והסתכלתי אל תוך עיניה.
"למה?"
"אתה רואה את המצב שלי, אין לי אף אחד ואני כל הזמן מותקפת" היא אמרה בקול שבור "נכון שאני מנסה להראות שאני חזקה ואני מנסה להתקיף אותן בחזרה אבל כבר נגמרים לי הכוחות... אני לא חושבת שאני אחזיק מעמד עוד הרבה זמן"
"אני איתך עכשיו, וגם לירון, אני מבטיח לך שאני לא אתן לאף אחד לגעת בך" אמרתי ונשקתי לה במצח... תוך כדי השיח איתה עלה לי רעיון איך לעזור לה... לפחות קצת
YOU ARE READING
פנימיית מנדס
Fanfictionפאנפיק על שון מנדס אמילי היא נערה שמעולם לא פגשה את הוריה. היא ילדה שכל חייה גרה בפנימייה. מה יקרה כשהיא תפגוש את האיידול שלה? כשמישהו סופסוף יתחבר אליה?
