פנימיית מנדס

פרק 30 - רגע האמת

~נ.מ כללית~
השבועות עברו, החזרות התקדמו וגם ההכנות לסיבוב האיחוד. כן כולם הסכימו שצריך לעשות סיבוב איחוד גם כדי לכפר על איך שהסיבוב הקודם נגמר וגם כי זה יכול להיות ממש מגניב (בינינו לחלקם זה פשוט יהיה ממש טוב למוניטין). שון וקאם דאגו שסיבוב האיחוד יצא בזמן הפגרה של אמצע שנה בפנימייה והחליטו לשמור את זה כהפתעה מהבנות, הם העדיפו לתת להן להתרכז במופע. למראית העין זה היה נראה שהבחירה שלהם הייתה נכונה, הבנות היו מעולות בחזרות עם כולם וגם בחזרות האישיות שלהן עם שון ורון. אבל ביניהן הבנות הבינו שמשהו קורה, שהן לא יודעות הכל, אבל מרוב התעסקות בחזרות לא היה להן פנאי לבדוק את זה.

~ערב המופע~
~נ.מ שון~
הרצנו את הגנרלית מאוד מהר והם זכו לקבל הפסקה של כמה שעות להתארגן. ראיתי את הלחץ שלה השבוע אז ברגע שהן שוחררו הלכתי עם אמילי לספסל שלנו, הושבתי אותה עליי וליטפתי.
"מה קרה?" שאלתי מודאג
"אני בלחץ" ענתה "מה אם אני אזייף? מה אם אני אטעה? מה אם אני אשכח את המילים? מה יקרה אחרי?" הוסיפה והשפילה את מבטה
"תסתכלי עליי" ביקשתי והיא הרימה את מבטה "לא משנה מה יהיה, לא משנה מה אחרים יחשבו - את מדהימה!" אמרתי "אני בטוח שזה יתן לאנשים את האפשרות לראות אותך אחרת מאיך שליטל גורמת להם לראות איתך ואני יודע שזה ישנה את המצב" הסברתי לה את איך שראיתי את הדברים. הדמעות שנצברו בעיניה החלו לזלוג ומחיתי אותן. "את רוצה ללכת לנוח קצת לפני?" שאלתי כשהיא נרגעה קצת והיא הנהנה. הלכתי איתה לחדר ובדרך עברנו ליד ליול וחבורתה
"אוי נו זה לא עושה לי טוב לראות אותה עכשיו" ליטל אמרה והחבורה שלה יצרה הפרדה בינה לבינינו "באמת שון, אתה חייב להפסיק לרחם עליה ולהבין שהיא מעוותת לך את המציאות" המשיכה לנסות אבל התעלמתי והמשכתי ללכת עם אמילי. ראיתי את הדמעות ממשיכות להיקוות בעיניה ואותה מתאמצת לשמור אותן בפנים. כשנכנסנו לחדר הושבתי אותה עליי ונתתי לה להתפרק. היא השתדלה לשמור על שקט כי לירון ישנה ואני עטפתי אותה בין ידיי. כשהיא נרגעה נשכבתי על המיטה כשהיא עדיין עטופה בזרועתיי וכיסיתי אותנו בשמיכה. היא הניחה את ראשה על חזי ועצמה את עיניה, ליטפתי אותה עד שהיא נרדמה. שעה וחצי לפני שהיו אמורים להיפגש באולם הערתי אותה. ראו בעיניה שהיא עדיין לא בטוחה במה שהולך לקרות
"היי, אני שם איתך ובשבילך" אמרתי לה כשהתיישבה על המיטה ונשקתי לראשה לפני שיצאתי ונתתי לשתיהן להתארגן. נפגשתי עם קמרון שבא להפתיע את לירון והלכתי להתארגן. כמה דקות אחרי שהיו אמורים להיפגש באולם נכנסתי עם קמרון. לא חשבנו על ההמולה שזה יצור אבל התגברנו על זה ודקות אחר כך רון עלה עם רכזי המגמות השונות ומנהל הפנימייה.
"תלמידים יקרים" המנהל קרא ולאט לאט כולם השתתקו "בחודשים האחרונים עמלתם קשות והרמתם, באמצעות רכזי המגמות והמורים, מופע שכמותו עדיין לא עלה בבית ספרנו. מגיעה לכם מילה טובה על כל העבודה הקשה" הוא החל לומר ועצר כשמחיאות כפיים החלו להישמע "אבל. עכשיו הגיע רגע האמת, הגיע הרגע בו המופע יוצא מתוככם, יוצא מתוך בית הספר אל הקהל הרב שהגיע ומחכה לכם - משפחות, חברים, בני זוג ואפילו סקאוטרים ומשקיעים. אני מצפה מכם, מכולכם, לעלות לבמה הזו ולעשות את מה שאתם עושים הכי טוב שאתם יכולים" סיים את דבריו והלך עם המורים הצידה. קמרון מצא את דרכו אל לירון ואני הלכתי אל אמילי שעמדה בפינה שקטה. כשהתקרבתי ראיתי בעיניה את המחשבות מתרוצצות בראשה. עטפתי אותה בידיי ונישקתי אותה, מנסה להראות לה שאני איתה. כשהתנתקנו חיבקתי אותה והיא הניחה את ראשה על כתפי וליטפתי אותה.
"את מה שאתם עושים הכי טוב שאתם יכולים" חזרה על דברי המנהל "מי אמר שלשיר זה הדבר הנכון?" שאלה
"דברים שרואים מכאן לא רואים משם, נכון?" שאלתי והיא הנהנה בהססנות, לא מבינה לאן אני חותר "אני ורון רואים דברים שאת לא רואה, את סומכת עליי?" שאלתי והיא הנהנה
"תעשי את זה, אני מבטיח לך שיצא מזה משהו טוב" ביקשתי
"אני מפחדת" אמרה
"זה בסדר" אמרתי לה "זה הגיוני, זה משהו שאף לא עשית" הוספתי בניסיון להרגיע. רבע שעה אחר כך, כשסיימו את בדיקת הסאונד והאולם התמלא רכזי המגמות נאמו והמופע התחיל. לאורך כל הזמן הייתי ליד אמילי, מלטף אותה ומרגיע. "קמרון נמצא בקהל, אם את נלחצת תסתכלי עליו" אמרתי לה שנייה לפני שעלתה ורצתי גם אני אל הקהל. התיישבתי על יד קמרון והסתכלתי עליה, השירים הראשונים עברו טוב ומבטה של אמילי לא חיפש את קאם בקהל. כשהתחיל השיר של מואנה מבטה של אמ חיפש את קאם בקהל, היא מצאה אותו כמה שניות לפני שהייתה צריכה לעשות את קולות הרקע. היא התחילה לשיר את קולות הרקע כשקלטה אותי וראיתי אותה נרגעת. כשהסתיים השיר חייכתי אליה, מסמן לה שהכל בסדר. כל עוד החלק שלהן נמשך נשארתי בקהל, אבל את מה שקרה בשיר האחרון שלהן לא אני ולא קאם הצלחנו לצפות. הן שרו את this is me של דמי לובאטו ובדרך אייקונית שקצת הזכירה את הסרט קאמפ רוק שיר שרה יחד עם לירון את השיר, הן ממש התחלקו בו חצי חצי. זה היה מדהים, ראיתי בה משהו שלא ראיתי אצלה לפני וזה ריגש אותי ושימח אותי שהיא מתחילה למצוא את עצמה. כשחזרתי חזרה אל מאחורי הקלעים לקחתי אותה לפינה צדדית שבה אף אחד לא יוכל לראות אותנו ונישקתי אותה. "את מדהימה, את פשוט מדהימה" לחשתי לשפתיה כשהתנתקנו והיא הובכה. "אני יודע שאני אומר לך את זה הרבה אבל זו האמת, את מדהימה ואני רוצה שתראי את זה ואני מקווה שמה שעשית עכשיו על הבמה עזר לך לראות את זה" הסברתי מלטף אותה והיא נישקה אותי.
"לא הייתי עושה את זה בלעדיך" היא אמרה לי בשקט כשהתנתקנו וחיבקתי אותה. נשארנו שם כמה דקות עד שההתרגשות שלה ירדה ואז יצאנו חזרה לכולם. היא קיבלה לא מעט מחמאות מהתלמידים וכאחד שידע כמה היא חששה מהתגובות שמחתי להיות לידה כשזה קורה. כשהמופע נגמר כל אחת מהמגמות עלתה בנפרד והרכז של אותה מגמה הציג את התלמידים והמורים של אותה המגמה. בזמן הזה סגרתי עם קאם שאחרי שהבנות יתארגנו ויעכלו את הסוף נספר להן. אחרי שכולם הוצגו הם שוחררו לחדרים, לירון הלכה עם קאם ואמילי באה אליי עדיין קצת מרוגשת ממה שעשתה ואני רק חיבקתי אותה.
"לי ולקאם יש משהו לספר לכן" אמרתי לה והיא נלחצה "משהו טוב" הרגעתי אותה "אבל נראה לי שמה שנעשה זה שתלכו, תתקלחו, תתארגנו ואז נספר לכם, מה דעתך?"
"רעיון טוב, לא נראה לי שאני אצליח לעכל את מה שאתם רוצים לומר לנו כרגע" אמרה בביישנות האופיינית לה והוא ליווה אותה לחדר שלה.
"אני אחזור ממש עוד מעט" אמר לה בכניסה לחדרה ונישק אותה לפני שנכנסה והוא הלך אל חדרו ועשה את אותו הדבר. 'עוד 2 דקות בחדר שלהן?' שלח לקום כשיצא מהמקלחת והתלבש
'סבבה' קאם ענה לו והם נפגשו בדלת החדר של הבנות ונכנסו. הבנות ישבו במיטה של שיר והיו בטלפונים שלהם. מבטיהם עברו אל הבנים כשהן התיישבו אחת על יד השנייה במיטה והבנים התיישבו למולם.
"אני חשבתי שעכשיו אנחנו נפתיע אתכן אבל אני חייב לשאול משהו קודם" קאם התחיל והפתיע את שון "מה לעזאזל קרה על הבמה? איך? מתי? וואו" הוריד מעצמו את מחשבותיו והבנות הופתעו

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
וואו. זה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו עכשיו
אני חושבת שעברו שנים מאז הפרק האחרון שכתבתי. זה התחיל בגלל העומס ואז איבדתי את החיבור לסיפור. לאחרונה גיליתי את החיבור מחדש והבנתי כמה דברים. בעזרת הדברים שכתבתן לי ב'פרק' המיוחד שהעליתי החלטתי לסיים את הסיפור שהתחלתי. חשוב לי לומר שזה יהיה קשה וייקח זמן בין פרק לפרק, יהיה גם שוני בין הכתיבה בתחילת הסיפור לעכשיו, בעיקר כי הכתיבה שלי התפתחה מאז. במקביל לכתיבה של הסיפור הזה יש עוד כמה סיפורים שאני עובדת עליהם ואני גם רוצה לערוך ולשפר את הכתיבה של הסיפור הזה.
אז...
הרבה דברים קורים, אני גם לקראת שחרור ועתידה להתחיל לימודים אז אני מבקשת שלא תפתחו ציפיות ובמקביל אני מבטיחה לכן - אני אסיים את הסיפור!

*כתבתי את זה בלשון נקבה כי עד כמה שאני יודעת רק בנות עוקבות אחרי הסיפור אבל אני מכוונת את הדברים גם לבנים שקוראים את הסיפור❣
אם מישהו נפגע בגלל זה אני מצטערת מאוד ואשמח שתכתבו לי בתגובה/בהודעה בפרטי כדי שאדע לפעמים הבאות