~נ.מ שון~
ישבתי בחדר ההלבשה על הספה עם הגיטרה וניגנתי. מאז שהוצאתי את האלבום לא הפסקתי לחשוב עליה, כל כך כאב לי שעובר עליה משהו ולא רק שהיא לא מצליחה לשתף אותי אני גם יצאתי לסיבוב הופעות הזה ובשבועיים האחרונים לא ראיתי אותה. זה כל כל כואב לדעת שעובר משהו על מישהו שאתה אוהב ולא להיות מסוגל לעזור לו. בזמן האחרון הבנתי את זה. הבנתי שאני אוהב אותה, כל הדאגה וזה שרציתי לדעת מה עובר עליה או לפחות להיות שם בשבילה, כל זה היה כי אהבתי אותה. הלוואי ויכולתי לעשות עכשיו משהו לגבי זה אבל... מישהו נקש בדלת והוציא אותי ממחשבותי
"כן?" אמרתי
"היי אחי, מה קורה?" קמרון אמר ונכנס
"היי, מה אתה עושה פה?" אמרתי מופתע, אני לא זוכר שהוא היה אמור לבוא.
"הבאתי לך הפתעה" הוא אמר ויצא, הוא התעכב קצת בחוץ ואני חזרתי לנגן עד שהדלת נפתחה
"היי" היא אמרה בביישנות וקמתי אליה "אני מפריעה?"
"את אף פעם לא מפריעה" אמרתי וחיבקתי אותה "אני מצטער שלא דיברנו שבועיים" אמרתי כשהתנתקנו
"זה בסדר" היא אמרה והתיישבתי והושבתי אותה עלי
"זה לא בסדר" אמרתי. הנחתי את ידי על לחייה והסתכלתי לה בעיניים "הבטחתי לך שאני אהיה שם בשבילך לא משנה מה ואני לא הייתי שם ואני מצטער על זה"
"אתה לא צריך להתנצל" היא אמרה ודמעה זלגה על לחייה. היא השפילה את מבטה בניסיון שלא אראה את זה. מחיתי את הדמעה והיא הסתכלה עליי לכמה שניות ופשוט התפרקה.
"זה בסדר" אמרתי והנחתי את ראשה על כתפי "אני פה" הוספתי וליטפתי אותה עד שהיא נרגעה
"תודה" היא לחשה לי וחיבקתי אותה
"אמ קטנה שלי" אמרתי אחרי כמה דקות של שקט "אני יודע שעובר עלייך משהו ואני מבין שאת לא מסוגלת לדבר על זה" התחלתי לומר והרגשתי את כתפי נרטבת אז ליטפתי אותה שוב "אבל אני לא יכול להמשיך ככה, לראות שקשה לך ולא להיות מסוגל לעזור לך" סיימתי את דבריי והיא הרימה את ראשה. הבטנו זה לזה בעיניים ופשוט התנשקנו. כשהתנתקנו היא הניחה את ראשה על החזה שלי והתכרבלה בין זרועותיי.
"תבטיחי לי שנדבר אחרי ההופעה" ביקשתי ונשקתי לה במצח
"אני מבטיחה" היא אמרה וחיזקתי את אחיזתי בה. נשארנו ככה עד שג'ייק אמר לי שעומדים להתחיל. קמתי כשאמילי עדיין בין ידיי
"אני עולה להופיע את תהיי בסדר?" שאלתי וידיי חיבקו את מותניה
"כן, אני אשאר כאן עד שתחזור, אני מבטיחה" היא אמרה ונישקתי אותה לפני שעליתי לבמה. אני חושב שזאת הייתה ההופעה הכי טובה שלי מתחילת סיבוב ההופעות. "תודה רבה כולם, אני מקווה שנהנתם!" אמרתי וירדתי מהבמה לחדר הלבשה וראיתי שאמילי שוכבת על הספה עם עיניים עצומות. נישקתי אותה "היי" אמרתי כשהיא פקחה את עינייה "ההופעה נגמרה, את רוצה שאני אקח אותך למקום נורמלי לישון בו?" שאלתי והיא הנהנה. הרמתי אותה לאוטובוס והנחתי אותה במיטה שלי. כיסיתי אותה ונשקתי לה במצח.
"היי" קמרון אמר ונכנס בדיוק כשסיימתי להתארגן לשינה.
"היי אמרתי לו וחיבקתי אותו חיבוק גברים "תודה שהבאת אותה" אמרתי לו
"בכיף אחי, מה איתכם באמת?" הוא שאל
"אני חושב שאנחנו ביחד" אמרתי
"חושב או שאתם ביחד?" הוא אמר ולא עניתי. לא רציתי לומר כלום עד שאני מדבר איתה. "לא דיברתם על זה?"
"היינו אמורים אבל ג'ייק קרא לי לעלות ואז היא נרדמה" אמרתי "היא סיפרה לך מה עובר עליה?" ניסיתי לבדוק אם משהו השתנה כשלא הייתי
YOU ARE READING
פנימיית מנדס
Fanfictionפאנפיק על שון מנדס אמילי היא נערה שמעולם לא פגשה את הוריה. היא ילדה שכל חייה גרה בפנימייה. מה יקרה כשהיא תפגוש את האיידול שלה? כשמישהו סופסוף יתחבר אליה?
