פנימיית מנדס

פרק 28 - חזרה לחזרות

~נ.מ אמילי~
עוד יום ראשון אבל הפעם אנחנו חוזרים לפנימייה. היה לי כל כך טוב עד עכשיו בסיבוב הופעות עם שון ולירון וקאם, וגם אתמול אחרי שנאש חזר. עכשיו אני יכולה לדעת שאני לא לבד יותר.
כששון חנה בכניסה לפנימייה באתי לצאת מהאוטו אבל משהו עצר אותי, משהו אמר לי להישאר בפנים. בלי ששמתי לב שון הספיק להיות מולי ולחבק אותי
"אני כאן אמ" הוא לחש לי "אני לא עוזב אותך"
"זה בכלל חוקי עכשיו שון?" שאלתי "הם בטוח יודעים עלינו אז אתה לא תוכל לישון איתנו מן הסתם ואם אתה לא שם אז ברור ש..."
"הי, תסתכלי עליי" הוא אמר והפניתי את מבטי אליו "מה שלא יהיה, אנחנו נמצא פתרון לכל הבעיות"
"תודה" לחשתי והוא נשק לראשי. לקחנו את הדברים לחדר ואז הוא הלך להיפגש עם רון. מבט מהיר בחדר הראה לי שקאם ולירון הגיעו לפנינו. החלטתי ללכת לחדר המוזיקה לנגן קצת עד שיתחיל השיעור, או בעצם עד שמתחילות החזרות. כשהייתי לקחתי את הגיטרה ופשוט התחלתי לפרוט, לא שמתי לב לאקורדים ולא לקצב, פשוט ניגנתי. כשעצרתי לרגע ראיתי מולי את מנהל הפנימייה.
"זה היה מאוד יפה" הוא אמר
"תודה" עניתי והזזתי את הגיטרה ממני.
"את אמילי, נכון?"
"כן" עניתי בחשש
"אני מניח שאת יודעת מי אני אבל אני אציג את עצמי בכל זאת, אני ג'ון ואני מנהל את הפנימייה"
"נעים להכיר" אמרתי "אתה באת לצפות בחזרה שלנו?" שאלתי
"כן, אבל שמעתי אותך ואני חייב להגיד שאת נורא מוכשרת ואני שמח שאת תלמידה פה"
"תודה" אמרתי מובכת והצלצול נשמע לכולם נכנסו לחזרה. רון ושון הסבירו לכולם שג'ון יצפה בחזרה ואחר כך ידבר עם כולם. כל הרכב עלה בתורו וניגן את השירים שלו ולאחר מכן הגיעו גם מגמות ריקוד ותיאטרון.
"לכל מי שלא מעודכן" ג'ון החל לומר "מופע האמצע של בפנימייה ישלב את שלושת המגמות המרכזיות שלנו. מועברים ביניכם עותקים של המחזה שיכלול בתוכו מוזיקה, משחק וריקוד. החל ממחיר אתם תתחילו בחזרות משותפות, מה שאומר שלא לכולם יהיה מה לעשות כל הזמן ולכן כל מי שלא יהיה בחזרה מחוייב להגיע לחדר אומנות ולעזור למגמת אומנות בצביעת והכנת התפאורה" הוא אמר "בין לבין, אני אקח אתכם לשיחות אישיות"
המחזה היה צפוי - סיפור אהבה בין שני תלמידים מעולמות שונים, 'באד בוי' ו'גוד גירל' והעלילה די הזכירה קטעים מסרטי דיסני מן הסתם. השירים של הקבוצה שלנו היו לקראת הסוף כך שהבנתי שאת הזמן הקרוב אני הולכת לבלות בהכנת תפאורה. כשנגמרה החזרה שון לקח אותי ואת לירון יחד עם רון לחדר שלו.
"תראה רון, אני מצטער שאני לוקח לך את ההפסקה אבל אני רוצה להתייעץ איתך על משהו"
"הכל בסדר שון, מה קרה?"
"אני צריך שתקשיב לזה" שון אמר והפעיל את ההקלטה שלי ושל לירון שרות
"זה ממש יפה אבל זה לא מה שעבדתן עליו פה" רון אמר
"נכון, זה לא בדיוק זה בגלל שבמה שעבדנו עליו פה לירון עושה לעצמה קולות רקע ובמה שהרגע השמעתי לך אמילי עושה את קולות הרקע" שון אמר ורון הפעיל שוב את השיר
"אמילי את שרה נורא יפה, מה דעתך לשיר את קולות הרקע גם במופע?"
"זה בדיוק העניין..." שון התחיל לומר
"אני מפחדת" אמרתי ודמעות החלו לזלוג מעייני ושון חיבק אותי "מה אם זה יהיה טריגר נוסף לכולם לרדת עליי ולפגוע בי?"
"מה אם זה יהיה טריגר לכולם להירגע ולעזוב אותך?" רון הציע
"הסיכוי שזה יקרה קלוש..."
"אמילי" שון לחש לי "תנשמי רגע, תירגעי"
"אוקיי ומה אם נשמור על זה בסוד?"
"מה זאת אומרת?" לירון שאלה פתאום. כבר שכחתי שהיא נמצאת פה.
"בחזרות מול כולם תשאירו הכל רגיל - לירון תשיר עם ההקלטות שלה ובמופע עצמו רק את תשירי אמילי"
"נשמע טוב" לירון אמרה
"ומה יקרה אם אני אזייף או אפשל או משהו? בחיים לא שרתי מול קהל" אמרתי כשנרגעתי וחשבתי על זה קצת.
"אני אעבוד איתכן על זה" שון אמר
"ואפשר שנקבע חזרות רק שתיכן" רון הוסיף ופנה אליי "תחשבי על זה אמילי, אני חושב שזו אחלה דרך בשבילך להראות לכולם מי את באמת"
"תודה רון" שון אמר וקמנו לכיוון הדלת
"תודה" לחשתי בקושי. הלכתי עם שון לספסל שלנו ולירון הלכה להיפגש עם קאם. התיישבנו ואני הנחתי את ראשי עליו. הוא ליטף אותי בלי הפסקה.
"הכל יהיה בסדר" שון לחש לי "מה שלא יהיה אני תמיד איתך" הוסיף ונשק לראשי. שיחת טלפון קטעה לנו את הרגע ושון ענה והמשיך ללטף אותי
"כן, כן... אני מבין, כן כן אני מסכים בסדר אין בעיה"
"זאת הייתה תמי?" שאלתי
"כן, היא רוצה לדבר איתי לגבייך" הוא ענה
"אתה צריך ללכת?" היא שאלה מבואסת
"לא עכשיו, אני אדבר איתה כשתהיי בשיעור או משהו"
"אבל אם אני בשיעור גם היא תהיה בשיעור" אמרתי
"לא אם היא תתעכב כמה דקות או שיהיה לה שעה חופשית" הוא אמר מלטף אותי
"תודה" לחשתי אחרי כמה דקות ונשמע צלצול. הרמתי את ראשי משום בלית ברירה
"איזה שיעור יש לך עכשיו?" שון שאל אותי
"מתמטיקה" עניתי
"אני אלווה אותך" הוא אמר וקמנו. הוא ליווה אותי ואיך שהגענו לכיתה גם ליטל הגיעה. שון החזיק לי את היד ונשק לראשי
"אווו, איזה חמוד הוא שומר עליה מקרוב" ליטל אמרה בטון מתגרה. שון רצה לענות אבל עצרתי אותו
"אין טעם שון, בוא לא ניכנס לזה, בבקשה" לחשתי לו והוא הבין אותי ושתק. ליטל והחברה שלה נכנסו לכיתה ואני ושום עמדנו שם מביטים בעינים אחד של השנייה. עד שהוא קטע את זה ונישק אותי
"כנסי לכיתה אני אחכה לך כאן בסוף השיעור" לחש לי ונכנסתי. אני מודה כל כך לכל רגע שיש לי ושיהיה לי איתו. הוא באמת דואג לי ושומר עליי. השיעור עבר לאט ממש, כנראה כי הייתי עסוקה במחשבות על שון ועל המופע וגם על... עליו. שון חושב שקצת שכחתי מזה אבל זה לא נכון אני לא מפסיקה לחשוב עליו. על מה היה קורה אם... על איך הוא נראה? איך הוא מדבר? מה הוא עושה באירופה? אם אני דומה לו או לאמא שלי? אם אני בכלל דומה לאחד מהם...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני ממש שמצטערת שלקח לי מלא זמן להעלות פרק פשוט היה לי נורא נורא קשה לכתוב ולא הצלחתי בכלל,
בכללי כל השנה האחרונה הייתה קצת קשוחה בשבילי כי סיימתי י''ב שהתחלתי שנת שירות אז אני גם עמוסה הרבה יותר
מבטיחה לנסות להעלות פרקים לעיתים יותר קרובות
מעריכה המון את זה שחיכיתם לפרק חשוב אגיד שאני מצטערת שלקח לזה זמן ⁦❤️⁩
מאחלת לכם שבוע טוב 😘