~יום חמישי~
~נ.מ שון~
מאז שמונה (העובדת הסוציאלית) הייתה פה אמילי פשוט הסתגרה בעצמה. היא לא מחייכת, היא לא מדברת, היא בקושי אוכלת. כל השבוע ניסיתי לדבר איתה אבל היא התחמקה ממני כל הזמן. אחרי כמה ימים החלטתי פשוט להיות שם בשבילה. זה יותר קשה משחשבתי... אמילי ולירון הלכו ללמוד וקאם ואני החלטנו להיפגש.
"היי אחי מה קורה?" קאם שאל אותי כשסופסוף מצאתי אותו
"יכול להיות יותר טוב, מה איתך?"
"חיים, מה יש לאמ?" שאל ודפקתי לו פרצוף מבולבל "אני פשוט מכיר אותך" הוא אמר. הוא באמת מכיר אותי הכי טוב. הוא אני ונאש ממש התחברנו במגאקון, אני קצת מתגעגע לתקופה ההיא.
"כל הקטע עם העובדת הסוציאלית ממש שבר אותה והיא לא מסוגלת אפילו לדבר על זה. אני ממש מתחרפן שאני לא יכול לעזור לה"
"תראה, אני אולי לא מכיר את אמילי מספיק אבל לפעמים זה שפשוט תהיה שם ותשמור עליה יספיק" הוא אמר
"אני יודע" אמרתי מבואס "דרך אגב מה קורה בינך לבין לירון?" שאלתי מעביר נושא
"לא סיפרתי לך?" שאל והנדתי בראשי לשלילה "מחר היא באה לישון אצלינו יחד עם אמילי ובערב אנחנו נצא"
"אני לא כזה בטוח שאמ תבוא" אמרתי וזה היה תורו לדפוק לי מבט מבולבל "יש לה היום איזה משהו שקשור ל... אתה יודע ואני חושב שיהיה לה קשה מידי לעשות משהו מחר" הסברתי
"אז אני מבין שגם אתה נשאר מחר בפנימייה"
"אולי" עניתי "תגיד, יוצא לך לחשוב על פעם?"
"מה זה פעם?" שאל לא מבין. אבל אני ידעתי שהוא יודע על מה אני מדבר.
"על מגאקון" עניתי ודפקתי לו מבט
"כן, את האמת שבזמן האחרון יוצא לי לחשוב על התקופה הזו יותר מתמיד. למה בכלל החלטנו לסיים את סיבוב ההופעות?" הוא שאל ונזכרתי שהוא לא שמע על המריבה בין אהרון (aaron) וגילינסקי.
"אהרון וגילינסקי רבו. לא ריב שיכלנו להמשיך איתו את ההופעות" אמרתי "אתה זוכרת את אנה, החברה של אהרון באותה תקופה?"
"זאת שכולנו היינו בטוחים שהם יתחתנו?"
"בדיוק. זה היה ביום שהופענו קרוב לבית שלה. אהרון החליט ללכת אליה לפני ההופעה להפתיע אותה, רק שמי שהיה מופתע היה דווקא הוא. הוא ראה שם את גילינסקי ואותה מתנשקים"
"פאק אין מצב!"
"גם אנחנו לא האמנו... אחרי ההופעה שהייתה באותו יום הם רבו, ריב ענק הם כמעט הרגו אחד את השני. ניסינו לסדר את זה אבל זה לא הלך אהרון וגילינסקי וג'והנסון אמרו שבסוף התאריכים שנקבעו הם פורשים אז החלטנו כבר לסיים עם זה" הסברתי "איפה אתה היית אותה הופעה?" שאלתי כשקלטתי שגם הוא היה אמור להיות שם
"זה היה בערך שבוע אחרי שגם אני נפרדתי, אני כבר לא זוכר ממי וראיתי אותה ברחוב מתנשקת עם מישהו שהיה אחד החברים הכי טובים שלי. הודעתי לג'ייק שאני לא אגיע להופעה והלכתי לאחד המועדונים, לשתות ולשכוח" ענה. המשכנו לדבר ואז נסענו לפנימייה. הגענו בדיוק עשר דקות לפני שמונה הייתה צריכה להגיע. הלכנו ישר לחדר של אמילי ולירון. קאם דפק בדלת ואמילי פתחה
"היי אמ מה קורה?" הוא שאל אותה
"יכול להיות יותר טוב מה איתך?" היא אמרה בלחץ ונכנסנו
"היי מה יש?" שאלתי אותה
"סתם אני לחוצה" היא ענתה וחיבקתי אותה. היא התפרקה עליי. קאם ולירון השאירו אותנו לבד. "אני פשוט לא מסוגלת" היא אמרה ומחיתי את דמעותיה. התיישבתי על אחת המיטות והושבתי אותה עליי.
"תנשמי, אני איתך, אני לא עוזב" אמרתי ונשקתי למצחה. נשארתי איתה ככה עד שמישהו דפק בדלת והיא הלכה לפתוח.
"היי, את מוכנה?" מי שהיה בדלת שאל את אמ
"שנייה, אני רק אקח את הפלאפון" היא אמרה וניתקה את הפלאפון שלה מהמטען "שון אתה יכול ללוות אותי?"
"בטח" עניתי וקמתי אליה. חיבקתי אותה והלכנו לחניה כך שידי על גבה. "דברי איתי כשאת חוזרת" אמרתי ונשקתי לה בלחי
"בסדר" ענתה ונכנסה למכונית נשארתי שם עד שהם נעלמו משדה הראיה שלי
~נ.מ אמילי~
מונה אספה אותי והתחלנו בנסיעה.
"זו נסיעה די ארוכה אז את יכולה לישון קצת" היא אמרה והוצאתי את האוזניות שלי מכיס הג'קט של שון. באחד הלילות היה לי עוד פעם את הסיוט ויצאתי לספסל להירגע, שון היה שם משום מה ודיברתי איתו, באיזשהו שלב נהיה לי קר והוא נתן לי את הג'קט שלו, מאז הג'קט לא ממש חזר אליו ולא נראה שזה מפריע לו, להפך, כל פעם שהוא רואה אותי איתו החיוך שלו רק גדל. הפעלתי את הפלייליסט של השירים של שון, אני לא יודעת להסביר את זה אבל הם תמיד מרגיעים אותי.
אחרי כמה דקות נרדמתי.
"אמילי, הגענו" שמעתי את קולה של מונה. פקחתי את עיני ושחררתי את עצמי מהחגורה. יצאתי מהאוטו וראיתי שהיא חנתה על יד בית ענק. "כאן הוא גר, קוראים לו יואל" היא אמרה
"את לא נכנסת איתי?" שאלתי
"לא עכשיו, אני נותת לכם חצי שעה ככה להכיר, הוא מודע לכך"
"בסדר" אמרתי ונכנסתי
YOU ARE READING
פנימיית מנדס
Fanfictionפאנפיק על שון מנדס אמילי היא נערה שמעולם לא פגשה את הוריה. היא ילדה שכל חייה גרה בפנימייה. מה יקרה כשהיא תפגוש את האיידול שלה? כשמישהו סופסוף יתחבר אליה?
