~נ.מ אמילי~
נכנסתי בשער והתקדמתי לדלת. דפקתי מספר פעמים ולא הייתה תשובה, חשבתי שהוא לא בבית אבל אורות דלקו והיה אוטו בחניה. ניסיתי לדפוק חזק יותר והדלת נפתחה טיפה. הצצתי פנימה ולא ראיתי אנשים.
"שלום" אמרתי בחשש כשנכנסתי "יש פה מישהו?"
הבית היה גדול, היו לו שתי קומות ובריכה בחצר. אחרי כמה דקות כשאף אחד לא הגיע לקחתי לי כוס מים והתיישבתי בספה. הורדתי את הג'קט של שון ושתיתי את המים כשצעדים נשמעו מכיוון המדרגות
"שלום, אני אמילי, אתה יואל?" שאלתי. לא מבינה מאיפה האומץ. הוא התעלם ממני והלך למטבח. הוא הוציא בקבוק מאחד הארונות והתחיל לשתות תוך כדי חזרה למקום שהוא בא ממנו. עקבתי אחריו וקלטתי שזה ערק. הוא נכנס לחדר והתחיל להרביץ לקירות.
"מי את?!" הוא שאל בעצבים כשקלט אותי מסתכלת עליו
"א-אני אמילי" אמרתי בפחד. איפה האומץ כשצריך אותו?
"לא אכפת לי" הוא אמר וזרק עלי משהו. התכופפתי בזמן כדי לא לחטוף את זה בפרצוף. מה לעזאזל קורה פה? ירדתי למטה ובאתי לצאת. "לאן את חושבת שאת הולכת?" הוא שאל ותפס אותי. מרוב הלחץ בכלל לא שמתי לב שמישהו הולך אחרי
"ל.. לנשום... לנשום אוויר" עניתי ואחיזתו רק התחזקה
"תגידי מה את חושבת הא? את חושבת שנולדתי אתמול? שעשו אותי באצבע? אל תשקרי לי. לאן את הולכת?" הוא שאל וקפאתי. הוא התרחק ושחררתי נשימה שלא ידעתי שהחזקתי. חזרתי לספה ושתיתי את כוס המים בניסיון להירגע. הנחתי את הכוס בכיור והשוב קפאתי. הרגשתי נשימות בעורפי, עצמתי את עיניי. הוא סובב אותי אליו וסטר לי. מה חשבתי לעצמי? אפילו 'אבא שלי' מרביץ לי. דמעה זלגה מעיניי כשהוא משך אותי בשיערי לסלון. הוא המשיך להכות אותי עד שנפלתי. זה הרגיש ממש כמו ביום שפגשתי את שון רק כשאדם אחד עושה את זה. הוא בעט בי והרביץ לי, הוא לא הרפה. הוא זרק כמה קללות לאוויר בצורה לא מובנת. אחרי רבע שעה בה הוא הרביץ לי ללא הפסקה הוא עצר ועלה בחזרה במדרגות. הדמעות לא הפסיקו לזלוג וברגע שנרגעתי טיפה ניסיתי לעמוד על רגליי. מה שהתברר כבלתי אפשרי, הוא הרביץ לי גם שם והניסיון שלי לא כל כך צלח. יותר נכון בכלל לא צלח, לא הצלחתי להזיז את הרגליים. שמעתי את צעדיו במדרגות הוא עבר אותי, לקח עוד בקבוק ושב על עקבותיו בחזרה למעלה. מהלחץ הצלחתי להיעמד. כאב לי כל כך, לא שברתי כלום אבל כאב לי כל כך. התחלתי להתקדם לכיוון הדלת ומישהו משך אותי אחורה. יואל. הוא העמיד אותי כך שפניי אליו ואנחנו די צמודים. ריח האלכוהול סביבו היה חזק.
"אני מצטער על איך שהתנהגתי" הוא אמר מתקרב אלי אפילו יותר. קפאתי בפעם השלישית היום, ואיך אומרים? פעם שלישית גלידה. הוא ליטף את פני והמשיך לשאר הגוף. לא הצלחתי להתנגד כשהוא תפס בישבני. הוא דחף אותי עד שגבי התנגש בקיר והתחיל לעסות את ישבני. "אל תנסי להתנגד, אחרת יכאב לך הרבה יותר" הוא אמר וידו השנייה נכנסה מתחת לבגדיי, מלטפת את בטני ואת מותניי. צמרמורת עברה בגופי ודמעות נקוו בעיניי. הוא המשיך כך כמה שניות ואז החל לנשק את צווארי. אחרי כמה זמן הוא אחז בשולי חולצתי והוריד אותה ממני. הדמעות הרבות שנקוו בעיניי זלגו ללא שליטה כשהמוח שלי הבין שזה באמת הולך לקרות.
פתאום, שמעתי את הדלת נפתחת ומישהו העיף את יואל ממני. גבי החליק על הקיר, התיישבתי וחיבקתי את ברכיי. נתתי לדמעות לזרום.
"אמילי, אמילי זו אני" קולה של מונה העיר אותי מהמחשבות על מה שקרה. היא הביאה לי את חולצתי ולבשתי אותה רועדת. "כנסי אל האוטו" היא הורתה לי "אני אעשה שיחת טלפון ואני אגיע". לקחתי את הג'קט של שון ועשיתי כדבריה. נכנסתי לאוטו ושמתי עליי את הג'קט. הלוואי שהוא היה פה, הלוואי שהוא היה בא איתי. אוף למה אני כזאת סתומה? למה לא סיפרתי לו?
כעבור כמה דקות מונה נכנסה אל האוטו "דיברתי עכשיו עם טום, הסברתי לו את מה שקרה והוא ביקש שתבואי איתו בראשון למשטרה לתת עדות" אמרה "עכשיו אני אקח אותך אליי, את תעשי מקלחת, תירגעי קצת ואז אני אקח אותך לפנימייה" הוסיפה והחלה לנסוע. אחרי ממש כמה דקות הגענו והיא הכניסה אותי לביתה. היא הראתה לי איפה המקלחת והביאה לי מגבת. הכנסתי את שיערי לגולגול, כדי שלא יירטב, ונכנסתי למקלחת. כשסיימתי נעמדתי מול המראה הגדולה ובחנתי את גופי. בניגוד למכות של ליטל וחבורתה לא היו לי הפעם סימנים במקומות נראים לעין. אחרי שהתקלחתי והתלבשתי היא הגישה לי כריך עם חביתה והסיעה אותי לפנימייה "יהיה בסדר אמילי" היא אמרה כשירדתי
"אני אהיה בסדר, תודה מונה" אמרתי לה והלכתי לחדר שלי. שון חיכה שם וחיבק אותי ישר כשנכנסתי. לא עמדתי בזה והתפרקתי עליו. הוא לא עזב אותי, כשנרגעתי הוא התיישב על המיטה והושיב אותי עליו כמו תמיד. הוא ליטף אותי ושמתי את ראשי על כתפו.
"קאם ואני הוצאנו לך וללירון אישור לצאת היום מהפנימייה במקום מחר בבוקר" הוא אמר והרמתי את ראשי ממנו "לירון יצאה עם קאם אבל היא הכינה לך תיק למקרה שתרצי לבוא היום"
"אני רוצה לבוא היום" אמרתי בלחש. התאים לי להתרחק מהכל קצת, מחר אני אשאל את שון אם הוא יכול להקפיץ אותי לבדיקות ביום ראשון במקום תמי ואז אני אשאר עוד יום במקום לחזור לפנימייה. אני לא רוצה להתמודד עם ליטל עכשיו או בזמן הקרוב.
"תבדקי שלירון שמה לך את כל מה שאת צריכה ואם כן, נלך לקחת את התיק שלי והגיטרה ונצא" הוא אמר ובדקתי, לירון באמת הכניסה את כל מה שהייתי צריכה. באתי לשים את התיק על הגב אבל שון לקח אותו ממני וסחב לי אותו. הגענו לחדרו והוא לקח את התיק שלו והביא לי את הגיטרה "זה כל מה שאני מרשה לך לסחוב" הוא אמר וחייכתי. לקחתי ממנו את הגיטרה והלכנו לאוטו שלו. רונן השומר נתן לנו לצאת ובירך אותנו בלילה טוב. שון הכניס את הדברים לאוטו בזמן שנכנסתי למושב שליד הנהג ושמתי את האוזניות. "תעצמי עיניים, מקסימום אני ארים אותך לבית"שון אמר לי כשהוא נכנס ונשק לראשי. עצמתי את עיניי כשהשירים של שון מתנגנים באוזניות ולאט-לאט נרדמתי.
~נ.מ שון~
עוד לפני שהתחלתי לנסוע אמילי נרדמה אז התקשרתי לקאם לבקש ממנו שירד לעזור לי לעלות את הדברים ואת אמ
"הלו" ענה לי קול של בחורה, זאת לא הייתה לירון אבל זיהיתי את הקול הזה - מדיסון
"היי מדס, מה קורה?" שאלתי אותה
"הכל טוב שון, מה איתך?"
"אני בסדר, קאם ולירון בבית?"
"כן, הם למעלה בחדר שלו"
"יש מצב את מביאה לי אחד מהם?"
"כן, אין בעיה" אמרתי ושמעתי את צעדיה במדרגות "הלו" ענה לי קאם אחרי כמה שניות
"היי" עניתי "תקשיב אני באוטו עם אמ והיא נרדמה יש מצב את בא לעזור לי להרים אותה ואת הדברים?" שאלתי כשהגעתי לבית והחניתי את האוטו.
"אין בעיה אני ולירון באים"
"סבבה, אני בחוץ" עניתי וניתקנו. אחרי כמה דקות הוא היה פה והרים את התיקים ולירון לקחה את הגיטרה ואני את אמילי. נכנסנו הבייתה והנחתי את אמילי במיטה שלי, הורדתי לה את הנעליים וכיסיתי אותה. ירדתי למטה וקאם ולירון חזרו לחדר של קאם
"היי מדיסון" אמרתי וחיבקתי אותה "מה קורה? הרבה זמן לא ראינו אותך"
"כן, אני ונאש רבים המון בזמן האחרון"
"מה קרה?"
"אני לא יודעת... אחרי הריב האחרון שלנו אני מנסה לשנות את עצמי טיפה אבל אני פשוט מרגישה שהוא לא רוצה אותי יותר"
"אל תדברי שטויות מדס, נאש אוהב אותך" אמרתי לה ובאמת התכוונתי לזה, נאש באמת אוהב אותה "עצה שלי, דברי איתו על זה, הוא יבין"
"אתה בטוח?" היא שאלה והנהנתי "תודה שון"
המשכנו לדבר ככה עד שנאש הגיע והם יצאו לטייל. שמתי מזרון ליד המיטה והלכתי למקלחת להתארגן לשינה. כשיצאתי ראיתי את אמ יושבת במיטה מבוהלת.
"שון, איפה אנחנו?" היא שאלה מבולבלת
"בחדר שלי" אמרתי וחייכתי "הכל בסדר?"
"שוב פעם הסיוט הזה" היא אמרה וחיבקתי אותה. היא רתחה מחום.
"אמ את בוערת מחום" אמרתי "את רוצה מים?" שאלתי והיא הנהנה. "אני הולך להביא לך מים וכדור, לכי תחליפי בגדים וצחצחי שיניים" אמרתי ונשקתי לראשה. ירדתי למטבח ומילאתי לה כוס מים, הוצאתי כדור מהמגירה ועליתי. היא ישבה על המיטה וכיסתה את עצמה. "קר לך?" שאלתי והגשתי לה את הכדור והמים.
"קפוא לי" היא אמרה ובלעה את הכדור. הבאתי לה עוד שמיכה והתיישבתי לידה כשהיא נשכבה. "שון? אתה יכול להישאר לידי?"
"ברור" אמרתי ונשכבתי לידה. שמתי את ראשה עליי וליטפתי אותה. נשארתי ער עד שהיא נרדמה שוב ואז נתתי לעיניי להיעצם. היא ממש צריכה את ההגנה הזו.
YOU ARE READING
פנימיית מנדס
Fiksi Penggemarפאנפיק על שון מנדס אמילי היא נערה שמעולם לא פגשה את הוריה. היא ילדה שכל חייה גרה בפנימייה. מה יקרה כשהיא תפגוש את האיידול שלה? כשמישהו סופסוף יתחבר אליה?
