פנימיית מנדס

פרק 23 - טעויות והפתעות - חלק ב'

~שבוע לפני~
~נ.מ קאם~
"הלו" עניתי לטלפון מבלי להסתכל
"היי אחי מה קורה?"
"הכל טוב, מה איתך? מה עם אמילי? איך בסיבוב ההופעות?"
"הסיבוב הולך די טוב... זה שאמילי פה איתי ממש עוזר לי אבל אני לא יודע עד כמה זה טוב לה..."
"דבר איתה על זה... חוץ מזה שכדי להחזיר אותה אתה תצטרך לחכות עד שתהיו בקנדה שוב" אמרתי
"אז זהו, שעוד מעט אנחנו חוזרים לשבועיים פגרה... עכשיו, אמילי לא יודעת שזה פגרה מבחינתה חזרנו להופעה שיש לי אז אני רוצה להפתיע אותה"
"ביום הראשון שאתם כאן דבר איתי אני אקח את לירון ונבוא אליכם... אני בטוח שזה יעשה לה טוב"
"זה רעיון טוב... מה באמת קורה עם לירון?"
"לא טוב... יש לי תחושה שיש משהו או מישהו שפוגעים בה והיא לא מספרת לי"
"נסה לדבר איתה, אבל במקום שהיא מרגישה בו בטוחה"
"אני אנסה... בינתיים היא הלכה להיפגש עם אח שלה הגדול"
"אח שלה מודע לזה שיש לה חבר? כי אם אני הייתי מגלה בהפתעה שלאליה יש חבר זה לא היה נגמר בקלות" הוא אמר וצחקתי
"אני יודע... ויש לי תחושה שגם אליה יודעת... וכן אח שלה יודע שיש לה חבר ואפילו נפגשנו כשהקפצתי את לירון הביתה"
"ואיך הוא?"
"דואג דואג וקצת מציק" אמרתי "מזכיר לי מישהו קצת..." הוספתי וצחקנו
המשכנו לדבר עד שהוא היה צריך ללכת

~חזרה להווה~
~נ.מ שון~
ישבתי במכונית והבטתי בה, בחנתי כל תנועה שלה, אפילו את התנועה הקלה ביותר. ניסיתי להבין את התגובה שלה למה שמונה אומרת לה אבל לפי מה שראיתי מונה רק הרגיעה אותה. לאט לאט התחלתי לשקוע במחשבות, אם יואל לא אבא שלה הכל טיפה יותר רגוע אבל אם יואל הוא כן אבא שלה אנחנו בבעיה ענקית כי הוא יכול להילחם על זכותו לשמור עליה, ואם הפנימייה לא מודעת למה שקרה הם ישאירו לו את הטיפול באמילי.
צליל הודעה קטע את מחשבותיי, קיוויתי שזו הודעה מאמ או אפילו ממונה שמסבירות לי מה קורה או מה המצב או אפילו מלחיצות אותי ואומרות לי לבוא דחוףףףף אבל זו רק הייתה הודעה מקאם
'היי אחי, מה קורה? אני ולירון יוצאים אליכם, דבר איתי כשאתה יכול'
החזרתי לו 👍 שזה הסימן המוסכם שלנו למה לשלוח כשאתה יותר מידי לחוץ בגלל משהו.
'יהיה בסדר' הוא שלח לי 'אנחנו לא ניתן לשום דבר רע לקרות לה'
'אני יודע' החזרתי לו. הלוואי שזה באמת היה מרגיע אותי באותה רמה שגרמתי לו לחשוב שזה מרגיע אותי. חזרתי לחשוב על מה שאפשר לעשות. עד ששיחת טלפון קטעה את מחשבותיי. הרמתי את הטלפון בלי להסתכל מי מתקשר
"הלו" אמרתי
"שון זו מונה" אמרה ומבטי חזר למקום שישבה בו עם אמילי "אני צריכה שתבוא לשבת עם אמילי ולהרגיע אותה טיפה כי אני לא מצליחה"
"אני מגיע" אמרתי ויצאתי. כשהגעתי התיישבתי ליד אמילי וחיבקתי אותה. היא בכתה מרוב לחץ. "אני כאן איתך" לחשתי לה. אחרי כמה דקות היא נרגעה מעט, והפנתה את מבטה אל מונה. מונה הסכלה עליי במבט שואל והנהנתי לה להמשיך.
"טוב אמילי מה שניסיתי לומר לך זה שקרתה טעות עצומה ושלחו לטום במקרה את השם והכתובת הלא נכונים"
"מה זאת אומרת?" היא שאלה בפחד וחיזקתי את החיבוק
"זאת אומרת שיואל הוא בכלל לא האיש שחשבו שהוא אבא שלך" הסבירה מונה "יואל לא אבא שלך" סיכמה את דבריה
"אז זה אומר שעברתי את כל מה שעברתי סתם?" שאלה עם דמעות בעיניה
"לצערינו" מונה אמרה והיה ברור שהיא מתנצלת ומתחרטת על מה שקרה. שלחתי למונה מבט שתשאיר אותנו לבד ושאני אדבר איתה, מונה הנהנה, נתנה לי כרטיס עם המספר שלה והלכה. נשארתי עם אמילי כשהיא סגורה במחשבותיה ולא מפסיקה לבכות.
"יפה שלי, אני כל כך מצטער בשבילך" אמרתי ונשקתי לראשה.
"זה בסדר, אני אהיה בסדר" היא אמרה בקושי
"אני יודע שאת יודעת את זה ושאמרתי את זה מיליון פעם אבל אני כאן איתך"  אמרתי וחיזקתי את אחיזתי בה, נותן לה להתכרבל לכמה דקות בתוך עצמה. כשהיא נרגעה חזרנו לאוטו והתחלתי לנסוע חזרה למלון, כשהיא נרדמה התקשרתי למונה "היי מונה זה שון"
"היי שון, איך אמילי?"
"היא תהיה בסדר, רציתי לשאול אותך משהו"
"בשמחה"
"אם האיש שהיא נפגשה איתו לא היה האיש הנכון, מי זה האיש הנכון?"
"לאיש הנכון קוראים גבריאל סטיוארט, כבר יצרנו איתו קשר הוא נמצא כרגע באירופה והוא יחזור סביבות מרץ-אפריל לקנדה"
"מה זאת אומרת סביבות? את יודעת תאריכים?"
"הוא בעצמו לא סגור על התאריכים הוא ימסור לי אותם כשהוא יהיה בטוח בהם"
"אוקיי, תודה מונה"
"בשמחה, רק תוכל לעדכן את אמילי? לא נראה לי שהיא תרצה לדבר עם מישהו מאיתנו כרגע"
"אין בעיה, אני אעדכן אותה"
"תודה רבה שון, יום טוב"
"יום טוב גם לך" עניתי וניתקנו את השיחה. המשכתי את הנסיעה חושב על איך לספר את זה לאמילי ואחרי כחצי שעה הגענו למלון. באופן מפתיע אמילי התעוררה ברגע שהאוטו חנה. "בוקר טוב יפה שלי" אמרתי ונשקתי למצחה "איך את?"
"יותר טוב, תודה"
"תקשיבי, דיברתי עם מונה בנסיעה לגבי האדם האמיתי שהם חושבים שהוא 'אבא שלך'" אמרתי בקושי רב "היא אמרה לי שקוראים לו גבריאל סטיוארט ושהם יצרו איתו קשר. כרגע הוא באירופה והוא חוזר לקנדה סביבות מרץ-אפריל, היא תעדכן אותי כשיהיו לה תאריכים מדויקים" הוצאתי הכל במהירות וחיבקתי אותה. היא עצרה את עצמה מלבכות ונישקתי אותה. עלינו ביחד לחדרים שלנו, ליוויתי אותה אל תוך חדרה.
"אמא!" היא צרחה בבהלה כשראתה את לירון וקאם. לירון רצה אליה וחיבקה אותה
"שלום גם לך" קאם אמר לה וחיבק אותה כשהגיע תורו סופסוף. אחרי זה אמילי ולירון הלכו לדבר במרפסת וקאם ואני נשארנו בחדר ודיברנו בנינו, סיפרתי לו מה קורה עם אמ והוא סיפר לי על לירון ועל ההתקדמות בהכנות למופע.
"כן אנחנו ממש לקראת סיום, אז נשארו רק מיקומים חזרות מלאות עם כולם ושטויות אחרות שהם לא באמת צריכים אותי בהן" אמר והבזיק לי רעיון
"אז מה דעתך להצטרף אלינו לסיבוב הופעות?" הצעתי "עם לירון כמובן"
"שמע אני לא אתנגד השאלה האמיתית היא לירון והפנימייה"
"אני יודע, תבדוק עם לירון אם היא רוצה ואם כן אנחנו וג'ייק נדאג לסדר את זה עם הפנימייה" אמרתי והוא הלך אל הבנות.