פנימיית מנדס

פרק 7 - דברים באמת מתחילים להסתדר?

~נ.מ לירון~

אני לא מאמינה שכל מה שחשבתי שעובר על אמ הוא כלום יחסית למה שעובר עליה ואני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על הזונה...
"אני לא מאמינה שזה מה שעובר עלייך כבר 4 שנים" אמרתי

"מתרגלים" היא אמרה ומחתה לעצמה דמעה בדיוק כששון חזר עם האוכל

"היי מה פיספ... למה את בוכה?" הוא שאל את אמילי

"סתם סיפרתי ללירון את מה שעבר עליי עד עכשיו" היא ענתה לו והוא התיישב לידה וליטף את שיערה. יש מצב שיש לו משהו אליה? אני ממש מקווה שכן. למרות שאני לא מכירה אותה הרבה זמן אני חושבת שזה יעשה לה טוב.
חצי שעה בערך לפני כיבוי אורות ליטל וחברותיה החליטו לבוא לספסל.

"אני רואה שלא נמאס לך ממנה" ליטל אמרה
"ואני רואה שלשפוטות שלך לא נמאס ממך, אלוהים יודע איך" שון ענה
"סליחה?! מה זה אמור להביע?"

"תסתכלי על ההתנהגות שלך לאחרים ותביני" שון אמר והלכנו לחדר. שון התיישב על המיטה של אמ והיא הלכה להתארגן לשינה.

"אז שון" אמרתי

"כן?" הוא חצי ענה חצי שאל

"יש מצב שיש לך משהו לאמילי?" שאלתי. אולי לא ציינתי את זה אבל אני אדם מאוד ישיר ולא פחדן

"אני לא יודע... אני חושב אבל לא בטוח" הוא ענה במבוכה ואמילי יצאה מהמקלחת ואני נכנסתי. התקלחתי שמתי פיג'מה וצחצחתי שיניים. כשיצאתי מהמקלחת ראיתי את אמילי כבר שוכבת במיטה עם ראשה על הברכיים של שון.
"לילה טוב" אמרתי להם תוך כדי שאני עולה למיטה העליונה. אמילי אמרה לי שעדיף שאני אקח אותה.
"לילה טוב" הם החזירו.

אחרי כמה זמן ליטל רוני ואדווה נכנסו לחדר שלנו.
"מה את עושה פה? זה לא החדר שלך" אמרתי לליטל
"אני החלטתי שהיום אני ישנה פה" ליטל ענתה

"את לא" שון אמר וחייג למישהו "היי תמי, זה שון .... יש לנו פה בעיה בחדר, יש פה יותר בנות מהכמות שאמורה להיות .... תודה וסליחה על ההפרעה" הוא אמר וניתק. כמה דקות אחר כך נשמעו דפיקות בדלת ושון פתח לתמי
"ליטל את יודעת שזה לא החדר שלך ושאסור לך להיות פה" תמי אמרה
"גם הוא לא אמור להיות פה" ליטל ענתה

"הוא לא הנושא כרגע, עכשיו את רוני ואדווה באות איתי לשיחה עם המנהל" תמי אמרה והן יצאו.

~נ.מ אמילי~
ברגע שתמי הוציאה אותן נרגעתי
"את לא לבד, אני שומר עלייך" שון לחש לי ונשק לי בלחי
"תודה" לחשתי לו בחזרה. הוא שיחק בשערי עד שנרדמתי

~למחרת~
"בוקר טוב" קולו של שון העיר אותי
"בוקר אור" אמרתי והתיישבתי
"איך ישנת?" הוא שאל אותי
"מצוין" אמרתי וקמתי להתארגן.רוני ואדווה לא היו בחדר אבל התיקים שלהן כן. "איפה רוני ואדווה?" שאלתי כשסיימתי להתארגן
"תמי אמרה שהן ישנו בחדר של ליטל מעכשיו" שון ענה לי "אתן מאורגנות?"
"כן" ענינו אני ולירון ביחד
"אז בואו נלך לאכול" הוא אמר ואחז את ידי "יהיה בסדר" הוא לחש לי ונשק לראשי. לקחנו את התיקים והלכנו לחדר האוכל. אחרי שלקחנו מגשים ואוכל התיישבנו באחד השולחנו הריקים. כל כמה שניות באה מישהי וביקשה תמונה או חתימה. שון פשוט הסכים, הוא כזה מתוק.
"מה?" הוא שאל אחרי כמה דקות שלא הגיעו אנשים ואני ולירון בהינו בו
"כלום" ענינו והחלפנו מבטים.
"אני חושבת שלא הייתי פה מאז היסודי" אמרתי
"זה בסדר" לירון אמרה וחיבקה אותי "מעכשיו נהיה פה כל יום" היא צחקה. נשארנו שם עד הצלצולואז הלכנו לכיתה... למזלי היום זה יום ללא מגמות אז זה יום קצר יחסית... לקראת סוף השעתיים הראשונות המנהל נכנס לכיתה.
"היי אסתי אני יכול להפריע?" הוא שאל והיא הנהנה "בוקר טוב לכולם אני רוצה להודיע הודעה" הוא אמר ונעמד. במרכז הכיתה. "בשבוע הבא תגיע אלינו עובדת סוציאלית לביקורת ביום הגעתה הלימודים יתקצרו על מנת שנוכל לדון איתה על מצבכם. לכן אני מבקש שהיום הזה יעבור ללא הפרעות משמעתיות" אמר ויצא מהכיתה. יופי היום של הביקורת מגיע וכולם יודעים מה זה אומר יום שיחות של 'הכל יהיה בסדר אנננחנו נטפל בזה' וכלום לא משתנה.