פנימיית מנדס

פרק 19 - אלבום חדש?

~נ.מ אמילי~

קמתי בבוקר אחרי שעבר עלי, ואני באמת לא מאמינה שאני אומרת את זה, לילה מושלם. קאם בא לפנימייה ועזר לנו בחזרות אבל בתכל'ס הוא בא לפה בשביל לירון. בלילה הוא ושון ישנו איתנו ואני חייבת להגיד שהרבה זמן שלא הרגשתי ככה בטוחה. אני שמחה שהכרתי אותם. הם אנשים מדהימים.
"תתארגני ונצא?" שון שאל אותי בסוף השעתיים של החזרות
"נצא לאן?" החזרתי מבולבלת
"לאולפן הקלטות" אמר "אני יודע שאת רוצה להישאר אבל קאם אמר שהוא מוכן לעזור בחזרות במקומי וככה גם לירון לא תהיה לבד וגם החזרות לא ידפקו" אמר והתקרב אליי "ואת, אני יודע שאת לא מרוכזת בזמן האחרון. אני יודע שמשהו עובר עלייך ויש לי תחושה שאת צריכה את זה כדי להירגע" סיים את דבריו וחיבקתי אותו. התפרקתי עליו. הייתי צריכה את זה, בגלל שאני לא מסוגלת. לא מסוגלת לדבר על זה. לא מסוגלת לחשוב על זה. פשוט לא מסוגלת. הוא ליווה אותי לחדר והכנתי לעצמי תיק עם מים, אחרי זה הלכנו לחדר אוכל ודאגו לנו שם לסנדוויצ'ים להמשך היום. נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע. הנסיעה לא הייתה הכי ארוכה אבל לא ממש קצרה. ושון הרגיע אותי כל הדרך. לא הפסקנו לדבר, דיברנו כמעט על הכל. כמעט.
"היי ג'ייק" שון אמר למנהל שלו כשהגענו
"היי שוני מה קורה?"
"הכל טוב" הוא ענה "זאת אמילי" הוסיף והציג אותי
"היי אמילי, אני ג'ייק המנהל של שון נאש קאמרון והייס" הציג את עצמו והושיט את ידן ללחיצה
"נעים מאוד" עניתי ולחצתי את ידו. עלינו לכיוון חדר ההקלטות. התיישבתי שם על אחת הספות ושון לקח את הגיטרה שלו ונכנס אל תוך תא ההקלטות. ג'ייק ישב בחוץ עם עוד מישהו והם היו אחראים לכל הכפתורים שהיו שם בחוץ. אין לי מושג מה הם עושים אבל הם דאגו לזה. שון התחיל להקליט שירים חדשים. אני מודה שבהתחלה לא כל כך הקשבתי להם אבל ברגע שהקשבתי למילים הבנתי שהוא כתב אותם עליי. על זה שהוא תמיד יהיה שם בשבילי ועל זה שאני צריכה לדבר ולא לשמור בבטן. הוא יודע כמה השירים שלו משפיעים עליי וכמה הם עושים לי טוב, אני יודעת שאני צריכה לדבר על זה ושאני צריכה לספר לו או ללירון או אפילו לקאם אבל אני לא מסוגלת. זה קשה. אי-אפשר להסביר כמה זה כואב לדעת שמישהו, שיכול להיות אבא שלך, ניסה לאנוס אותך.
אחרי כמה שירים שהוא הקליט הם עשו הפסקה ושון הוציא אותי החוצה. התיישבנו על המדרגות ואכלנו.
"איך את?" שון שאל אותי כשסיימנו לאכול
"יהיה בסדר" ענית והוא חיבק אותי. השענתי את ראשי עליו ועצמתי את עיני. הוא נשק לראשי ונרגעתי טיפה.

~נ.מ שון~
אני לא יודע למה ואני לא יודע איך, אבל הנוכחות שלה פה, הידיעה שהיא כאן ממש עזרה לי. אפילו ג'ייק שם לב. אני יודע שקשה לה ואני יודע שהיא לא מסוגלת לדבר על זה אבל עצם העובדה שהיא שומרת את זה בבטן הורגת אותי. ופוגעת בה. אני יודע שהיא סומכת עליי והיא פשוט צריכה קצת זמן עד שהיא תספר לי מה קרה אבל אני משתגע. אני נמצא לידה ויודע שקשה לה ואני לא יכול לעשות כלום.
"שון?" קולה העיר אותי מהמחשבות
"כן"
"אתה צריך לחזור" היא אמרה וליטפתי את פניה
"עוד כמה דקות" החזרתי לה. ראיתי שהיא רועדת וחיזקתי את החיבוק "קר לך?" שאלתי אותה והיא נדה בראשה "בטוח?" שאלתי והיא הנהנה. אחרי כמה דקות ככה נכנסנו שוב, היא חזרה לספה ואני לתוך תא ההקלטות. הקלטנו עוד איזה חמישה שירים עד שסיימנו.
"מצוין, שון" ג'ייק אמר לי כשסיימנו. יצאתי מתא ההקלטות והוא ניגש אליי "תגיד שון, מה דעתך להוציא את האלבום מוקדם מהצפוי?"
"תגדיר מוקדם"
"עוד נניח שבוע, כשנסיים את הפינישים, אתה יודע"
"לא יודע... תן לי כמה ימים לחשוב על זה" ביקשתי
"אין בעיה" אמר ולחצנו ידיים "נראה לי שאתה צריך להביא אותה לכל הימי הקלטות שלך שון" אמר והסמקתי "קורה ביניכם משהו שאני צריך לדעת?"
"לא" עניתי "אני בסך הכל דואג לה"
"אוקיי" אמר והלכנו לאמילי
"בואי, סיימנו" אמרתי לה
"כבר?" היא שאלה מופתעת
"מה כבר, אנחנו פה כבר כמעט עשר שעות"
"מה?" היא שאלה והסתכלה בטלפון "איך כבר עשר?"
"הזמן עובר מהר כשנהנים" עניתי לה והתקדמנו עם ג'ייק לכיוון המכונית
"ביי שון, ביי אמילי היה נחמד לפגוש אותך" ג'ייק נפרד מאיתנו ונכנסנו אל המכונית. אמילי השעינה את ראשה על החלון ושנינו שקענו במחשבות
"אמילי?"
"כן?"
"אני צריך עזרה" אמרתי לה. לא הצלחתי להחליט לגבי האלבום. מצד אחד אני ממש אוהב את איך שהוא יצא ואני ממש רוצה שכולם ישמעו אותו כבר אבל אני לא יודע אם זה רעיון טוב כי זה אומר שאני אצטרך לצאת בקרוב לסיבוב הופעות וזה לא מתאים עכשיו עם החזרות למופע. וגם עם כל מה שעובר על אמילי.
"במה?" היא שאלה. היא כזאת מקסימה.
"ג'ייק הציע לי להוציא את האלבום מאוד מוקדם" אמרתי לה
"מה זאת אומרת מאוד מוקדם?"
"ברגע שהוא יהיה מוכן, זה יקח פחות משבוע"
"וואו" היא אמרה וחייכתי לעצמי. זה כל מה שהיא הצליחה לומר.
"כן, מצד אחד אני ממש רוצה להוציא אותו אבל מצד שני זה אומר שקצת אחרי אני אצטרך לצאת לסיבוב הופעות"
"ומה הבעיה עם זה?"
"שזה אומר שאני אעזוב את החזרות באמצע" הסברתי לה
"ואתה לא יכול לדחות את תחילת סיבוב ההופעות טיפה, נגיד עד שכל הרכב יהיה פחות או יותר סגור על השירים שלו?"
"אני לא חושב, אבל זה רעיון טוב אני אבדוק את זה" אמרתי לה. "מה את היית עושה?" שאלתי אותה, היה לי חשוב לשמוע את מה שהיא חושבת
"קודם כל הייתי בודקת ואם היה אפשר הייתי דוחה את סיבוב ההופעות אבל אם לא..." אמרה ועצרה לחשוב קצת "אם לא, אני חושבת ש..." היא החלה לומר והגענו "אני חושבת שהייתי מוצאת מחליף לחזרות שאני יכולה להיות איתו בקשר ולדעת דרכו מה המצב" אמרה ויצאנו מהאוטו. התקדמנו לכיוון השער וחיבקתי אותה, ידעתי שקר לה אבל היא לא תיתן לי לשים עליה את הג'קט שלי. המשכתי לדאוג לה גם כשהגענו לחדר.
"לכי תתקלחי ותתארגני לשינה" אמרתי לה והיא התכרבלה בין זרועותיי. "מה יש?" שאלתי וליטפתי את שיערה.
"תודה שון" היא לחשה ונשקתי לראשה "באמת הייתי צריכה את זה"
"אני יודע" אמרתי לה. נשארנו ככה כמה דקות ואז היא הלכה להתקלח. הלכתי להתקלח בחדר הקודם שלי כדי לתת לה את הספייס שלה. כשחזרתי היא שכבה במיטתה. "לילה טוב" לחשתי לה והתיישבתי לידה.
"שון אולי תישן כמו בנאדם?" ספק שאלה ספק ביקשה
"מה זאת אומרת?" שאלתי בהיתממות, יודע בדיוק למה היא מתכוונת.
"אתה כל הזמן יושב לידי עד שאני נרדמת ואז ישן בישיבה..."
"אני מעדיף לישון בישיבה לידך מאשר לישון כמו בנאדם רחוק ממך" הסברתי לה והיא הסמיקה. היא כזאת מתוקה אני לא יכול
"אבל שון..." היא ניסתה להתווכח אבל לא ידעה איך
"אם זה ממש מפריע לך אני מוכן לשכב לידך" אמרתי, יודע שזה מה שירגיע אותה
"אוקיי" היא נכנעה ופינתה לי מקום לידה. הנחתי את ראשה עליי וליטפתי אותה עד ששנינו נרדמנו.

~כעבור מספר ימים~
"היי שון, במה זכיתי שאתה פה גם היום?" ג'ייק שאל אותי ולחצנו ידיים
"באתי לדבר איתך לגבי ההצעה שלך" אמרתי
"החלטת?"
"לא בדיוק" אמרתי. דיברתי על זה עם קאם ולא הפסקתי להתייעץ עם אמילי. קאם אמר לי שאם אצטרך הוא ישאר בפנימייה. הוא לא יתן לאמילי ולירון להיות לבד. אני שמח שהכרתי אותו. ואני עוד יותר שמח שהוא מוכן לשמור לי על אמילי. אבל לפני שאני עושה את זה ומדבר עם תמי ורון אני צריך לבדוק עד כמה אני יכול לדחות את סיבוב ההופעות. "לפני שאני מחליט אני צריך לדעת כמה זמן אחרי שנוציא את האלבום אני אצטרך לצאת לסיבוב הופעות?"
"הכי מאוחר זה שבוע אחרי השקת האלבום" זה אומר שעוד שבועיים אני אצא לסיבוב הופעות וזה אומר שיהיו לי שבועיים לדאוג שהשירים של ההרכבים יעבדו טוב כמה שיותר ושבועיים לדאוג לאמילי. זה לא הרבה זמן אבל אני יכול להספיק.