"באמת?" שאל משהו את גאנקוק אחרי ששמע את כול מה שהוא אמר גאנקוק הסתובב לראות מי זה והוא ראה את הוסק מה הוא עושה פו? חשב לעצמו "מה אתה עושה פו?" שאל גאנקוק "הייתי בדרך לבית של סבתה שליי ובדרך ראיתי אותך" הוסק הסביר גאנקוק הנהנן וחזר להביט בים "מה עשית לו?" שאל הוסק "מה...?" שאל גאנקוק מבולבל "מה עשית לטאהיונג שאתה כולכך מתחרט על זה?" הוסק ציפה שיגיד לו אבל במקום זה גאנקוק נותר שקט הוא לא הוציא מילה רק ישב ובהה בים
גאנקוק שכאב לו יותר מדיי לא רצה לספר "טאהיונג לא סיפר לך?" שאל "לא... הוא לא" אמר הוסק מושך בכתפיו "נוו מה קרה?" הוסק התעקש לדעת "כלום עזווב... פשוט יצאתי מטומטם וגרמתי לכך שהוא יסבול במשך כל השלוש שנים האלה מאז שניפגשנו" אמר גאנקוק ניזכר בכל השלוש שנים האלה שגרמו לטאהיונג הרבה כאב "זה עד כדיי כך נורא?" הוסק התעניין "ברוור" ענה גאנקוק "טווב ספר לי בהזדמנות אני צריך ללכת" הוסק אמר נגע בכתפו של גאנקוק והולך "אתה פשוט טיפש" אמר גאנקוק לעצמו מגרד בראשו
אחריי זמן קצר הוא קם והלך טאהיונג שהיה בביתו קיבל שיחת טלפון "מותק מה שלומך?" נישמע קולה של אימו שלא שמע הרבה זמן "אהה אימא מה קורה" טאהיונג אמר "מותק שליי אני בסדר גם אבא מה איתך? אתה מסתדר לבד?" אמו שאלה בדאגה "כן.. אני בסדר אני מסתדר הכול טוב כאן" טאהיונג שיקר לאימו "אמא.." טאהיונג אמר מפחד לשאול את מה שרצה "כן מתוק" היא אמרה לו אחריי שניה "אמא.. מתיי נונה שליי חוזרת?" שאל מודע לפרצוף שיש עכשיו לאימו בגלל השאלה הזו
אבא שלו גירש את אחותו לחו'ל בגלל משהו ועד עכשיו טאהיונג לא מודע לזה הם רק אמרו לו שהיא תלך ותחזור "אני.. אני לא יודעת מתוק שליי" היא אמרה לטאהיונג שהיה עצוב מזה שהיא שיקרה לו "אמא בבקשה תגידי מתי?" הוא התחנן בפנייה "דיי מותק... למה אתה צריך אותה כולכך?" שאלה אימו "סתם לספר לה כמה דברים" טאהיונג אמר בעצב שניזכר בכול השיחות שהיה עושה אם התמונה של אחותו "כמו מה?"
"אמא עזביי אם את לא רוצה להגיד אז על תגידי נימאס לי שאני לבד בבית נימאס לי שאני לא יכול לראות את נונה ונימאס לי שכולם שונאים אותי!!" טאהיונג אמר בוכה ומנתק לה את הפלפון הוא שם את הראש בכרית והדמעות פשוט זלגו מעצמן "נונה... אייפה את?" הוא שאל ואבל אין מענה איין מי שיענה לוו על שאלתו
הוא לא שם לב מתיי אבל הוא נירדם בסופו של דבר
טאהיונג התעורר בבוקר בגלל השעון המעורר שכיוון לעצמו וקם להתארגן אחריי שסייים הוא יצא מהבית שלו אם קצת כסף ותיק עליו וכמובן פלפון ואוזניות שהיו החברים הכי טובים שלו הוא המשיך ללכת לבית הספר שלו ושנכנס לשם הוא הסתכל סביב במהרה לבדוק אם גאנקוק בא היום כמו שהוא עושה בכל יום הוא ראה אותו והוא המשיך לתוך המבנה
הוא הלך לשירותים והתפנה וכשיצא הוא ראה את גאנקוק בשירותים הוא הסתכל עליו והלך לשטוף ידיים
גאנקוק ראה שטאהיונג נכנס למבנה אחרי שבא בבוקר הוא דיבר אם גימין על כל הקטע הזה שהוא צריך לבקש סליחה וגימין שיכנע אותו "טאהיונג.. תקשייב... " גאנקוק התחיל "אני.. רוצה.. לבקש ממך.... ס.. סליחה" אמר גאנקוק את כל המשפט והסתכל על. טאהיונג שהבעתו הייתה מופתעת לגלות שהוא אמר שהוא מבקש ממנו סליחה "מה.. למה?" שאל טאהיונג טיפה מחשש אוליי הוא עובד עליו, אוליי החבורה שלו עושים עליו תעלול או משהו "על כל מה... שעשיתי לך..." גאנקוק אמר וגירד ברואשו "למה עכשיו?" טאהיונג הסתכל עליו קצת לא מאמין "כי ..עזוב אני מבקש סליחה אתה סולח לי או לא?" גאנקוק שאל חסר סבלנות ומובך "לא...לא יודע" טאהיונג ענה בחוסר ביטחון "הבנתיי" אמר גאנקוק יוצא מהשירותים
"נוו מה קרה" שאל גימין שראה שגאנקוק בא אליו "לא הוא לא סולח ליי" אמר גאנקוק קצת בעצב "אל תדאג... פשוט תנסה להתחבר עליו כמו שאני עושה" אמר גימין טופח בכתפיו בעדוד גאנקוק חייך חיוך קטן והנהן "אני אנסה" אמר גאנקוק
יצא פרק מכוער במיוחד
אז אין מה לעשות תתמודדו חחחח סתם
אייך יצא??
YOU ARE READING
רק אנחנו (vkook) (Boy×Boy)
Fanfiction[גמור] "גאנקוק ...בבקשה תקום.. בבקשה" אמרתיי בתקווה שהוא באמת יקשיב לי ויתעורר "קוקי שליי.. אני כזה טיפש... סליחה רק תקום.. תפתח.. תפתח את העינים.. שלך ותסתכל עליי" המשכתי לבכות "ט...טאה..אני..." שמעתי את קולו הרמתי את ראשי אליו "קוקיי.. גאנקוק שליי...
