היום עבר סופסוף בשביל טאהיונג זה היה נצח הוא רצה ללכת למקומו הסודיי הוא היה חייב להיות שם
שהוא שמע את הצילצול הוא קם ממקומו במהירות והולך לכיוון הזה בדרך עלה לו לראש השיחה שהיה לו אם גאנקוק בשירותים 'הוא באמת התכוון לזה?' הוא שאל את עצמו לרגע חשב שהוא באמת התכוון לזה הוא באמת בא לבקש את סליחתו אבל אז פלשבקים שהם עבדו עליו, שהם צחקו ממנו, שהם השפילו אותו 'לא הוא לא הוא סתם עשה את זה' הוא תיקן את עצמו הוא סופסוף הגיע למקום הסודי שלו הוא צנח על הקרקע הוא הביט על הנוף המרהיב שהיה מול עיניו אחרי כמה רגעים קטנים הוא שם את התיק שלו מאחורי ראשו ושם ראש מביט לשמיים "אייך אני אוהב להיות פו" הוא אמר בקול רם מחייך מאוזן לאוזן
'למה הוא בא לשירותים' הוא שוב לא הבין מה יש לגאנקוק בזמן האחרון הוא היה מאוד מוזר יום אחד הוא מדבר איתו אבל יום אחרי הוא תרחק ממנו טאהיונג לא הבין מה יש לגאנקוק "טאהיונג... אתה פה?" הוא שמע מישהו קורא לו הוא ציפה להוסק או לגימין אבל ניתקל בג'ון גאנקוק 'הוא רודף אחרי או משהו' שאל טאהיונג את עצמו בראש "מ.. מה?" שאל מגמגם 'אווף איתך טאהיונג דיי לגמגם' אמר טאהיונג בלב גאנקוק התקרב אליו וישב לידו אחריי כמה רגעים הוא פתח את פיו כדיי להגיד את מה שרצה "סליחה... " הוא לחש שעיניו עדיין מביטות בנוף כנראה טאהיונג שמע אותו והסתובב עליו מביט בו בהלם טוטאלי "מה ...מה אמרת?" הוא שאל כימעט לא בטוח במה ששמע "אמרתי ...ס... סליחה" אמר גאנקוק מגרד בראשו אבל עדיין לא מביט בו "רגע.. שוב מה!!" טאהיונג רצה לשמוע אותו אומר את זה שוב "סליחה!" גאנקוק כימעט צעק והסתכל עליו לטאהיונג פתאום נהייה חיוך גדול ויפה גאנקוק העיף את המבט שלו לכיוון אחר שהרגיש שלחיו סמקות 'מה ייש לך גאנקוק' אמר לעצמו
טאהיונג שהיה שמח לשמוע את זה אחריי כמה דקות קלט שזה אוליי תעלול שהוא והחבורה שלו רוצים לעשות לו "אתה רציני?" טאהיונג שאל לא בטוח אם להאמין לו "כן... אני דיי מצטער.. על כול מה שעשיתי לך... " גאנקוק אמר מביט בעיניו "סליחה.. סליחה.." הוא אמר שוב "אתה עובד עליי" טאהיונג אמר בזלזול "לא אני לא" אמר גאנקוק "זה בטח עוד תעלול" לחש טאהיונג מתחת לשפתיים שלו גאנקוק ששמע את זה הוא נהייה טיפה כועס "זה לא" הוא אמר "בסדר" אמר טאהיונג עדין לא מאמין לו "תקשיב לא הייתי עושה את כל זה את כול הדרך הזאת לפו לבוא ולבקש סליחה בשביל שאתה תדחה את הסליחה שלי ייש לך מושג בכלל כמה זה היה קשה למצוא אותך כאן חיפשתי אותך כמעט בכל מקום שאלתי כל אחד בשביל להגיע לפוו" צעק גאנקוק על טאהיונג שהיה מופתע מפרץ הצעקה של גאנקוק "עכשיו אתה סולח או לא?" הוא שאל שוב אחריי שנשם אוויר טאהיונג שלא היה בטוח אם להאמין לו או לא הוא הסתכל עליו שוב וניראה לו שגאנקוק באמת רציני איתו אחריי כמה דקות שהם הסתכלו אחד לשני בעיניים הלב של גאנקוק התחיל לדפוק במהירות גבוהה מאוד הוא התחיל להלחץ
לטאהיונג גם דפק הלב בעוצמה גדולה אם לא יותר מגאנקוק טאהיונג פתח את פיו בשביל להגיד לו את תשובתו
אבל צילצול של הפלפון שלו קטעו את אותם
הוא הסתכל על המספר ולא זיהה אותו אבל הוא ענה בכל זאת "הלו?"
"הלו?" אמר טאהיונג שלא שמע את קולו של האיש שהתקשר "הלו" נישמע קול של אישה "מי זה?" טאהיונג שאל מכווץ את גבותיו "טאהיונג זאת אני... " אמרה האישה אבל ניקטעה על יידיי שאלתו של טאהיונג "נונה?" הוא שאל לא בטוח הוא כולכך קיווה שזאת היא "כן טאהיונג שליי" היא אמרה טאהיונג חייך כולכך הוא היה שמח כמו שלא היה אף פעם "נונה מתיי את באה? למה הלכת לי בכלל? למה את לא מתקשרת אליי? למה אמא ואבא לא נותנים לי את המספר הפלפון שלך?" טאהיונג הציף אותה בשאלות
גאנקוק שהיה מבולבל הוא חשב שהנונה של טאהיונג מתה בכלל הוא שמע את השיחה של טאהיונג ושאל את עצמו 'אייפה הייתה אחותו?' הוא ראה שטאהיונג חייך הוא היה שמח כולכך אוטומטית עלה חיוך על פניו של גאנקוק
גאנקוק קם והתכוון ללכת משם אבל נעצר על ידיו של טאהיונג שתפס בידיו "לאן?" טאהיונג שאל אותו "אני חוזר לגימין" אמר גאנקוק "רגע אבל לא עניתי לך" אמר טאהיונג לא עוזב את ידו צמרמורת עברה בגופם "תגיד לי אחרכך" אמר גאנקוק טאהיונג לא רצה לעזוב את ידיו אבל בכל זאת עזב "ביי" אמר גאנקוק ונעלם משם מקווה שיסלח לו
גאנקוק הגיע אל גימין שהיה אם הוסק אבל לא היה איכפת לו הוא היה צריך להגיד את זה
"גימין אני חושב שאני.... "
המשך יהיה אולי במהלך היום
ביווש
אייך יצא ?
YOU ARE READING
רק אנחנו (vkook) (Boy×Boy)
Fanfiction[גמור] "גאנקוק ...בבקשה תקום.. בבקשה" אמרתיי בתקווה שהוא באמת יקשיב לי ויתעורר "קוקי שליי.. אני כזה טיפש... סליחה רק תקום.. תפתח.. תפתח את העינים.. שלך ותסתכל עליי" המשכתי לבכות "ט...טאה..אני..." שמעתי את קולו הרמתי את ראשי אליו "קוקיי.. גאנקוק שליי...
