'אני חייב לדעת מה קרה לו ...אני יודע שקרה לו משהו אבל מה? ולמה הוא לא אומר לי? מה קרה במועדון הזה? זה מה שאני חושב שזה...לא, לא אין מצב טאהיונג תרגע..הוא בחיים לא יעשה דבר כזה לך..הוא אוהב אותך ואתה אוהב אותו...גאנקוק לא יעשה לי את זה...בחיים...לעולם' חשב טאהיונג לעצמו שהוא בהה בגאנקוק שישן לידו "קוקיי" לחש טאהיונג "קוקיי שליי... תתעורר" הוא לחש שוב וגאנקוק רק התקרב אליו שעיניו עדין עצומות ולחש "תגן..עליי"
טאהיונג קיבץ את גבותיו ולחש "ממי?" בתקווה שיענה לו "ממנו..ממנו" הוא לחש והחזיק בטאהיונג יותר חזק "מי זה?" הוא שאל שוב וגאנקוק לא ענה רק יבב בשקט ואפילו ירדה לו דמעה טאהיונג לא אמר כלום רק חיבק את גאנקוק ולחש לו "שקט..שששש...אהוביי אני כאן אני אגן אלייך"
אחריי כמה דקות גאנקוק התעורר והסתכל על טאהיונג שישב ליד החלון והביט בנוף גאנקוק ניגב את הדמעות שירדו לו "טאהיונג.." הוא קרא טאהיונג הסתובב אליו עם חיוך "אוו קמת?" הוא שאל גאנקוק הינהן
"בוא ליידי" אמר גאנקוק טאהיונג קם והולך אליו "קוקיי?" טאהיונג שאל שישב לידו "אממ" ענה גאנקוק "קודם שיישנת..אתה בכית..למה?" שאל טאהיונג מסתכל על גאנקוק , גאנקוק שתק לכמה שניות ואמר "סתם חלום רע" טאהיונג לא היה בטוח והמשיך לשאול "מה קרה במועדון שהלכת אם נאמגון?"
"לא קרה כלום" ענה גאנקוק "אתה בטוח? כי מאז שבאת אליי אני מרגיש שקרה לך משהו תספר לי" אמר טאהיונג 'אתה תעזוב אותי' חשב גאנקוק "טאה לא קרה לי כלום..אני בסדר גמור" אמר גאנקוק אם ראש למטה טאהיונג הרים את ראשו ושאל "בטוח?" וגאנקוק הינהן
"גאנקוק בוא הבייתה" אמו של גאנקוק שלחה לו הודעה "עוד מעט" הוא ענה לה "לא..אני צריכה לדבר איתך עכשיו מתוק" היא כתבה חזרה 'אני לא רוצה...' אמר גאנקוק בליבו
"טוב" הוא ענה לה "טאהיונג...אני צריך ללכת הביתה" אמר גאנקוק מסתכל על טאהיונג "אוווף טוב" ענה טאהיונג "אבל אני לא רוצה ללכת" אמר גאנקוק "אז אל תלך" ענה טאהיונג "אבל אמא שלי אמרה לי שהיא צריכה לדבר איתי" אמר גאנקוק "טוב...אבל תחזור מהר" אמר טאהיונג מתקרב אל גאנקוק "אולי תבוא איתי?" שאל גאנקוק "ייש טווב חיכיתי שתשאל" ענה טאהיונג מנשק אותו
בדרך לביתו של גאנקוק , גאנקוק חיבק את טאהיונג והחזיק לו ידיים,הוא גם הרבה נישק אותו וכל הזמן חזר על אותם מילים 'אני אוהב אותך' למרות שלטאהיונג היה מוזר לשמוע את זה הוא לא התלונן "אני אוהב אותך" אמר גאנקוק מחבק את טאהיונג מול ביתו "גם אני..קוקיי מה קרה לך היום" אמר טאהיונג בצחוק "כלום...אסור לי להגיד שאני אוהב ומאוהב בך..?" שאל גאנקוק "בטח שמותר..." אמר טאהיונג ונישק אותו "בוא ניכנס" אמר גאנקוק עדיין מחבק אותו והולך איתו לכניסה של הביית "אמא הגעתי" הוא קרא אבל עדיין לא עזב את טאהיונג
טאהיונג חשב שגאנקוק לא ירצה או רוצה שאמו תראה שהם ביחד...שהם חברים אבל כרגע זה לא ניראה שזה הזיז לו טאהיונג הסתכל על אמא של גאנקוק שהסתכלה עלייהם בהלם "גאנקוק..." היא לחשה "מה אמא?" שאל גאנקוק מנשק את טאהיונג בלחי טאהיונג עמד קפוא לעומת גאנקוק שהמשיך לתת לו נשיקות קטנות "גאנקוק" היא שוב אמרה רק הפעם הרימה את קולה טיפה "מה אמא?" שאל שוב "מה זה?" היא שאלה "אמא..זה חבר שלי" אמר לה גאנקוק באדישות
"חבר?" היא שאלה "כן" הוא ענה "גאנקוק בוא רגע למטבח" אמרה אמו הולכת למטבח שהיא עדיין בהלם גאנקוק נאנח והלך אחרייה משאיר לטאהיונג נישקה על השפתיים
"מה אמא" אמר גאנקוק "ממתי? למה? איך? מאיפה? תסביר לי" היא אמרה
"אמא אני גיי ואני אוהב את קים טאהיונג הדבר הכי מושלם אנחנו חברים כבר מלא זמן משהו כמו חודשים ואלה היו החודשים הכי יפים בחיים שלי...אני אוהב אותו כולכך שאני מוכן למות בשבילו ...אני מצטער אם זה מפריע לך אבל אני לא עומד לעזוב אותו" אמר גאנקוק בהחלטיות
"למה לא סיפרת לי?" שאלה אמו "לא יודע...לא יצא לי" אמר גאנקוק "מה קרה לך?" היא שאלה ידעה שמשהו קרה לו
באותו רגע לא עיניין אותה אם הבן שלה ג'יי או לא עיניין אותה הסיבה שהוא הראה לה את זה עכשיו היא בטוחה שקרה לו משהו כי גאנקוק לא היה מראה לה את הזוגיות שלי אם טאהיונג ככה סתם
"גאנקוק מה קרה?" היא שאלה שוב שהוא לא ענה לה "אמא...כמעט אנסו אותי" הוא אמר אם דמעות בעיניים שירדו לו במהירות "מה?" היא שאלה המומה "אייך? מי?" היא החלה לשאול בפאניקה "קרה לך משהו? אתה בסדר?" היא שאלה מחבקת אותו
"מי זה? תספר לי אני נשבעת לך שאני הולכת לטבוע לו את הצורה שלא ישאר לו אפילו הזיין שלו, הוא העז לגעת בך..בך בבן שלי בגון גאנקוק...אוי הוא עשה טעות חמורה מאוד" היא אמרה בכעס הייתה נחושה לעשות לו חיים הכי קשיים בעולם "אמא" אמר גאנקוק בוכה יותר מחבק אותה חזק "הוא כמעט אנס אותיי...כמעט" אמר גאנקוק "אייך כמעט?" שאלה אמו "נאמגון...הוא הציל אותיי" אמר גאנקוק "אני נשבעת לך שהוא יצטער על זה" אמרה אמו "לא..אמא לא...אני לא רוצה שתעשי לו משהו...עזבי אותו" אמר גאנקוק לא רוצה להסתבך איתו הוא ניראה דיי חזק הוא לא רצה שום זכר ממנו
"אייך לא? גאנקוק אני רוצה שישלם על מה שעשה לך" אמרה אמו "לא..אני לא רוצה לזכור אותו...ושאני אם טאהיונג אני שוכח...אני סוף-סוף מצליח לשכוח אותו" אמר גאנקוק מסתכל על אימו "טאהיונג יודע..?" היא שאלה "לא..אני לא רוצה שידע..הוא עזוב אותי...אם הוא יגלה..." אמר גאנקוק "אל תספרי כלום..." הוסיף "אבל...טווב" אמרה אמו נכנעת "אתה מאוד אוהב אותו נכון?" שאל אמו "הוא הכול בשבילי אמא...הוא החיים שלי..הוא הדבר הכי מושלם יפה מדהים מתוק יפה ומהמם בעולם" אמר גאנקוק מחייך אמו החזירה לו חיוך ואמרה "אל תשכח אותי" גאנקוק צחק ואמר "אף פעם"
גאנקוק יצא מהמטבח וראה שטאהיונג לא נימצא בסלון הוא חשב שהוא בחדר ועלה לחדר אבל הוא לא היה שם "טאהיונג" הוא קרא בכול הביית אבל לא שמע מענה "אמא..ראית את טאהיונג...הוא לא בבית" אמר גאנקוק "אולי הוא הלך" אמרה אמו מכינה אוכל בשבילו
"יכול להיות" אמר גאנקוק יושב בשולחן מול אמו
"אני לא מאמין שהוא עשה לי את זה"
אמר טאהיונג בוכה בחדרו...
YOU ARE READING
רק אנחנו (vkook) (Boy×Boy)
Fanfiction[גמור] "גאנקוק ...בבקשה תקום.. בבקשה" אמרתיי בתקווה שהוא באמת יקשיב לי ויתעורר "קוקי שליי.. אני כזה טיפש... סליחה רק תקום.. תפתח.. תפתח את העינים.. שלך ותסתכל עליי" המשכתי לבכות "ט...טאה..אני..." שמעתי את קולו הרמתי את ראשי אליו "קוקיי.. גאנקוק שליי...
