"אני לא מאמין שעוד הפעם איחרתי" אמר טאהיונג לגאנקוק שהם התקדמו לכיתה "אז מה זה כלום וחוץ מזה שהמורה שלנו טיפשה והיא בכלל לא תשים לב" אמר גאנקוק בשביל להרגיע אותו פתאום נשמע צילצול "אפילו לא נכנסנו" אמר טאהיונג גאנקוק גיחח
"טאהיונג" צעק משהו הם הסתובבו וראו את ג'ון פיו "טאהיונג חיפיתי עלייך מתיי שהמורה רצתה אותך המצאתי לה שקר והיא קנתה את זה" אמר ג'ון פיו שהיה קרוב אלייהם "באמת אייזה שקר?" שאל טאהיונג מחייך "שאבא שלך חולה והוא בבית חולים" טאהיונג התחיל לצחוק ואמר "אין גאון אתה" גאנקוק היה עצבני קצת אייך הוא יכול לשקר ועוד שקר כזה? 'לפחות להם ייש אבא לי לא היה מגיל קטן בעצם מאז שנולדתי' אמר גאנקוק לעצמו
"אני לא מבין מה מצחיק בזה?" שאל גאנקוק והכעס היה ניראה בעיניו "לפחות לכם ייש אבא ומה אתה בכלל ממציא שקר כזה מה אתה טיפש טוב שלא אמרת שהוא מת וזהו!" צעק גאנקוק והלך מהם השאיר אותם ללא מילים "מה קרה לו" אמר טאהיונג "לא יודע" השיב ג'ון פיו "אני אדבר איתך עוד מעט" אמר טאהיונג לג'ון פיו ורץ אחריי גאנקוק
"גאנקוק עצור רגע" קרא מאחוריו טאהיונג
גאנקוק שמע את קולו והוא התעלם והגביר את קצב ההליכה שלו טאהיונג הגביר את הריצה שלו מתיי שראה שהוא הגביר את ההליכה שלו "גאנקוק" קרא טאהיונג והתקרב אליו תפס בידו וסובב אותו "אני מצטער" אמר טאהיונג שהרגיש שהוא חייב להתנצל בפניו למרות שהוא לא עשה כלום "בסדר" אמר גאנקוק "זה לא כיאלו התכוונת לזה" אמר גאנקוק "אבל למה כעסת?" שאל טאהיונג "כי אתם צוחקים על מישהו שתמיד רציתי" אמר גאנקוק חנוק מדמעות
"טוב סליחה" אמר טאהיונג משפיל את ראשו הוא רצה לשאול אותו עוד כמה דברים אבל בחר לשתוק
"בוא נכנס לשיעור" אמר גאנקוק אחריי כמה דקות שלמות שהם היו בשקט טאהיונג הינהן והלך אחריי גאנקוק
ג'ון פיו ראה שהם נכנסים לכיתה הוא שנא את זה שטאהיונג החבר הכי טוב שלו הולך לגאנקוק כל שנייה וגם זה הנושא היחיד שהוא מדבר עליו כל הזמן בעצם הוא התחיל לשנוא את גאנקוק "בוא טאהיונג שמרתי לך מקום ליידי" אמר ג'ון פיו היה לו צורך להרחיק אותו מגאנקוק הוא לא אהב את זה שהם קרובים מידי טאהיונג חייך אליו והתקדם לשבת לידו "אז הוא בסדר?" שאל ג'ון פיו למרות שבכלל לא היה לו איכפת אם הוא יתאבד היה לו אכפת מטאהיונג רק טאהיונג "כן" אמר טאהיונג מסתכל על ג'ון פיו שהיה מעתיק מהלוח
"מה קרה?" שאל גימין את הוסק "לא יודע ג'ימי" אמר הוסק בתגובה ושם את ראשו על רגליו של גימין "אני מבין שאנחנו לא נכנסים לכיתה" אמר גימין הוסק חייך חיוך קטן ואמר "לא אנחנו לא" והיה ניראה שלהוסק ייש בעיה רואים שהוא לא שמח שהוא עצוב ממשהו "מה קרה לך הוקיי?" שאל גימין "כלום" ענה הוסק מזייף חיוך "לא נכון אתה משקר לי תגיד לי בבקשה" התחנן גימין הוא לא אהב לראות אותו עצוב "טוב ...אני עצוב בגלל ש..מאתמול לא נישקת אותי ...ואני צריך שתנשק אותייי" אמר הוסק חיוך מאושר התפרס בפניו של גימין הוא רכן קדימה ונישק את הוסק "עכשיו זה בסדר?" שאל גימין שהתנתק ממנו "לא זה לא...זה היה קצר מידי" אמר הוסק מצחקק גימין שוב פעם נישק אותו והוא לא עצר הוא המשיך והמשיך לנשק אותו עד שנגמר לו האוויר ונאלץ להתנתק ממנו "ג'ימי בוא נלך לבית שלך" אמר הוסק
YOU ARE READING
רק אנחנו (vkook) (Boy×Boy)
Fanfiction[גמור] "גאנקוק ...בבקשה תקום.. בבקשה" אמרתיי בתקווה שהוא באמת יקשיב לי ויתעורר "קוקי שליי.. אני כזה טיפש... סליחה רק תקום.. תפתח.. תפתח את העינים.. שלך ותסתכל עליי" המשכתי לבכות "ט...טאה..אני..." שמעתי את קולו הרמתי את ראשי אליו "קוקיי.. גאנקוק שליי...
