"הגעגעתי אלייך" אמר טאהיונג "אבל...מי אתה?" שאל גאנקוק "מה?" שאל טאהיונג לא מבין "אני לא מכיר אותך...למרות שאתה מוכר לי" הסביר גאנקוק "אתה לא זוכר אותי?" שאל טאהיונג
"זה מה שניסיתי להסביר לך אדוני...הוא שכח כמה פרטים ודברים שהכאיבו לו בזמן האחרון אם הוא שכח אוותך זה אומר שהכאבת לו מאוד והתת מודע שלו מחק או לפחות הדחיק אותך בשביל להתגונן" אמר הרופא שנכנס אם כולם לתוך החדר "אמא" צעק גאנקוק ואמו רצה וחיבקה אותו "קוקי שלי...אתה בסדר?" היא שאלה "ברור" ענה לה "גימין...יונגייי... נאמגון...ג'ין אני לא מאמין שכולכם פו" אמר גאנקוק מחייך "אתה זוכר אותנו?" שאל נאמגון "כן...ברור" ענה גאנקוק "ומה איתם?" שאל גימין מצביע על טאהיונג הוסק וקים בונה "לא...אבל הם מוכרים לי... דוקטור מתיי אני יכול לצאת מפו?" שאל גאנקוק "זה עוד לא ידוע כי..." אמר הרופא אבל נקטע על ידי טאהיונג ששאל שוב "אתה לא זוכר אותי?" גאנקוק הסתכל עליו בצורה מוזרה "לא...אני לא זוכר" ענה אחרי כמה שניות "אתה לא זוכר אותי?" חזר שוב
גאנקוק הסתכל על גימין, וגימין לקח את טאהיונג מחוץ לחדר "טאהיונג..." אמר גימין מחבק אותו "הוא לא זוכר אותי" אמר טאהיונג "אז בוא נגרום לו להזכר..." אמר גימין "אבל אייך?" שאל טאהיונג "לא יודע...אהה אולי נעשה דברים שהייתם עושים ביחד" אמר גימין "רעיון מעולה" אמר טאהיונג מנגב את דמעותיו "אבל לא היום ניתן לו לנוח ומחר נבוא אליו" אמר גימין מעודד אותו "טוב..." אמר טאהיונג
טאהיונג וגימין נכנסו לחדר וגאנקוק ישר הסתכל על טאהיונג למרות שהוא לא הכיר אותו הוא היה מושך לדעתו הוא הילד הכי יפה שראה בחיים שלו.. טאהיונג הסתכל על גאנקוק במבט עצוב הוא כימעט בכה מולו 'אייך הוא לא זוכר? אותי הוא לא זוכר אותי? אייך? אני כזה טיפש! הייתי צריך להאמין לו...הייתי צריך להשאר לצידו אחרי כול זה...אבל במקום זה ברחתי...' אמר לעצמו טאהיונג שהסתכל על גאנקוק "גימין אני צריך לדבר איתך" אמר גאנקוק "על מה?" שאל גימין "לבד" אמר גאנקוק כולם הבינו את הרמז ויצאו מהחדר חוץ מטאהיונג שעדיין עמד בחדר "טאהיונג לך אני אבוא" אמר גימין טאהיונג הינהן ויצא מהחדר
"גימין...אתה גיי?" שאל גאנקוק אחריי שטאהיונג יצא "כן..." אמר גימין "וייש לך חבר נכון?" שאל שוב "כן" ענה גימין "זה הילד הזה שעמד ליד הילדה הזו?" שאל שוב "כן" ענה גימין כי חשב שמדובר בהוסק אבל גאנקוק התכוון לטאהיונג "אהה" אמר גאנקוק אם ראש מושפל וטיפה עצוב "אתה באמת לא זוכר אותו?" שאל גימין "לא, מי זה היה?" שאל גאנקוק "אני לא מכיר את שלושתם" הוסיף גאנקוק "השם טאהיונג...קים טאהיונג לא מוכר לך?" שאל גימין "השם מוכר לי וגם הילד " ענה גאנקוק "והשם הוסק? וקים בונה?" שאל שוב "לא...." אמר גאנקוק מנסה לחשוב "טוב" ענה גימין "אתה צריך לנוח...אנחנו נבוא מחר" אמר גימין "טוב היונג" אמר גאנקוק מחבק אותו
יום למחרת
"בוקר טוב" אמר גימין נכנס לחדר ביחד אם חבריו "בוקר טוב לכם" השיב גאנקוק והסתכל על טאהיונג 'אי אפשר להפסיק להסתכל עליו' אמר בליבו "היי גאנקוק" אמר הוסק "היי" החזיר לו גאנקוק מנסה לא להסתכל על טאהיונג שבהה ברצפה "תשבו" אמר גאנקוק כולם ישבו הספה שהייתה ליד מיטתו של גאנקוק ורק טאהיונג נותר עומד "שב" אמר גאנקוק טאהיונג הרים את ראשו אבל לא הסתכל עליו ואמר "טוב לי ככה"
"לא אני רוצה שתשב כאן" אמר גאנקוק מפנה לו מקום לידו "מה?" שאל טאהיונג עדיין לא מסתכל עליו, גאנקוק נאנח ואמר "אתה מוכן להסתכל עלי...ואמרתי שאני רוצה שתשב כאן" אמר גאנקוק שטאהיונג הסתכל עליו "זה בסד..." אמר טאהיונג נעצר על ידי משיכה של גאנקוק "אתה יושב כאן" אמר גאנקוק מושיב אותו לידו טאהיונג הסמיק ממעשיו של גאנקוק שעשה מול כל החברים שלהם
"אז מה..?" שאל גאנקוק בשביל להעביר את המבוכה שהייתה לו "אייך אתה?" שאל גימין מחייך "אני בסדר" ענה גאנקוק "מתי אתה משתחרר?" שאל הוסק "עוד לא אמרו לי " ענה גאנקוק והוסק הינהן "נאמגון..אייך אתה?" שאל גאנקוק "אהה...בסדר" אמר נאמגון עדיין מרגיש אשמה על מה שקרה לגאנקוק "בטוח?..אתה ניראה עצוב" אמר גאנקוק "לא אני בסדר" אמר נאמגון מחייך חיוך מאולץ "ואתה ג'ין?" שאל גאנקוק "קוקי אני בסדר..." אמר ג'ין
"קוקי..." לחש גאנקוק ששמע את הכינוי שלו היה לו פלאשבק קצר
פלאשבק
"אני אוהב שאתה קורא לי ככה" אמר גאנקוק טאהיונג חייך אליו וקרא "קוקיי...קוקיי.. קוקיי" גאנקוק צחק התרומם טיפה ונישק אותו ..
סוף פלאשבק
אבל הוא לא ראה את פניו של מי שקרא לי ככה "אני אוהב אותו..." לחש גאנקוק וטאהיונג שמע והסתכל עליו גאנקוק הרגיש את מבטו של טאהיונג עליו אבל לא הסתובב
'את מי? את מי הוא אוהב לעזאזל!' אמר לעצמו טאהיונג מרגיש קנאה "את מי?" לחש לו "לא יודע" ענה גאנקוק בלחש והסתכל עליו
"טוב אנחנו נלך להביא שתייה לכולם" אמר גימין קם ומקים את הוסק ורומז לו לבוא איתו "אבל אתם לא יודעים מה אני אוהב" אמר גאנקוק "קפה" ענה נאמגון "אני אביא לך וגין יעזור לי נכון?" אמר נאמגון פונה אל ג'ין "אהה...טוב" ענה ג'ין וקם יחד איתו והם יצאו מהחדר "אז טאהיונג....תספר לי עלייך" אמר גאנקוק מנסה לפתח שיחה "מה אתה רוצה לדעת?" שאל טאהיונג "ייש לך חבר?" שאל גאנקוק, טאהיונג הסתכל עליו ואמר "כן"
'אבל הוא לא זוכר אותי, הוא לא מכיר אותי,הוא לא יודע שאני אוהב אותו, הוא לא יודע כלום' אמר טאהיונג בליבו
גאנקוק הינהן בהבנה שעדיין הסתכל על טאהיונג ולאט לאט ירד להסתכל על שפתיו ונשך את שפתיו התחתונה, טאהיונג לא פיספס את זה וישר נישק אותו גאנקוק היה מופתע אבל לאט לאט התחיל להגיב לנשיקה
טאהיונג ביקש אישור וגאנקוק פתח את פיו ונתן לו גישה לחלל פיו טאהיונג התחיל לחקור את פיו של גאנקוק אם לשונו, עד ששתי הלשונות שלהם נפגשו והתחילו לריב אחרי כמה כמה שניות טאהיונג ניצח הוא חייך דרך הנשיקה וגאנקוק הרגיש את זה וחייך גם
עד שהאסימון נפל לו 'יש לו חבר' אמר גאנקוק מעיף את טאהיונג ממנו "ייש לך חבר..אסור לנו" אמר גאנקוק מסתכל על טאהיונג שהיה בהלם "אבל...זה..." אמר טאהיונג נקטע על ידי גאנקוק שאמר "אסור לך לבגוד בחבר שלך...שהוא יגלה את זה הוא יהיה מאוד עצוב וזה בגללי...אתה לא יכול לעשות את זה לגימין"
גאנקוק חושב שטאהיונג הוא חבר של גימין😣😭
YOU ARE READING
רק אנחנו (vkook) (Boy×Boy)
Fanfiction[גמור] "גאנקוק ...בבקשה תקום.. בבקשה" אמרתיי בתקווה שהוא באמת יקשיב לי ויתעורר "קוקי שליי.. אני כזה טיפש... סליחה רק תקום.. תפתח.. תפתח את העינים.. שלך ותסתכל עליי" המשכתי לבכות "ט...טאה..אני..." שמעתי את קולו הרמתי את ראשי אליו "קוקיי.. גאנקוק שליי...
