גאנקוק שלא היה רגוע בכלל ולא הבין מה קרה לטאהיונג הוא זה שנישק אותו אז מה קרה לו הוא ראה את טאהיונג הולך הביתה הוא התלבט אם כדיי לו ללכת לדבר איתו או משהו בסוף הוא התייאש והלך לחפש את גימין חברו הטוב שסופסוף הוא מצא אותו מתנשק אם הוסק "גימין.. אפשר לדבר דקה" אמר מחכה לתשובה גימין שלא רצה ללכת מהוסק ענה בחוסר רצון "כן" הוא הלך עם גימין לצד "ייש לי משהו לשאול אותך היונג" גימין הסתכל עליו מחכה שהוא ימשיך
"נוו" הוא אמר חסר סבלנות "א... אני...עזוב נו אני אספר לך אחר-כך" גאנקוק אמר שראה את גימין חסר סבלנות ורוצה ללכת להוסק הוא קצת ניפגע שאין לו זמן בשבילו אבל הוא הבין את זה
"בטוח?" גימין שאל תופס לו בידיים ומסתכל לו בעינים "כן יאאלה לך כבר הוא מחכה" אמר גאנקוק שדחף אותו אל הוסק ונעלם משם כמה שיותר במהירות
-----
גאנקוק הלך הבייתה לאחר שניגמר בית הספר הפעם הוא לא חיכה לגימין או לאחד מהחברים שלו הוא הרגיש שהוא חייב להתאושש בגלל מה שקרה אם טאהיונג הוא נכנס לבית הלך לחדר ושכב על המיטה מנסה לישון הוא התהפך במיטה מצד לצד עד שהתייאש קם מהמיטה והלך למטבח לאכול ההורים שלו לא היה בבית אלא בעבודה הוא חימם את מה שאמא שלו הכינה לו והתחיל לאכול
אחריי כמה שעות שנהייה כבר ערב הוא לא יכל יותר הוא לבש גופייה לבנה ומכנס ספורט שחור ונעליי ספורט ויצא לריצה הוא שם את האוזניות שלו הוא התחיל בהליכה קלה והתחיל בהדרגה להגביר את קצב ההליכה שלו עד שהוא הגיע למצב שהוא התחיל לרוץ הוא המשיך לרוץ ולרוץ עד שהוא עצר בגלל שלא הייה לו אוויר יותר הוא עצר באייזשהו פארק שעשועים והלך לקולר שהיה שם בשביל לשתות מים אחריי ששתה הוא החליט לשבת טיפה ואז להתחיל לרוץ בזמן שהוא ישב באייזה שהוא ספסל הוא ראה את טאהיונג עושה ריצה
הוא תהה ממתי טאהיונג עושה ריצה הוא קם מהספסל שישב עליו והתחיל לרוץ אחריי טאהיונג שלא שם לב שהוא מאחוריו טאהיונג גם שם שירים ולא שם לב לאן הוא רץ הוא התחיל לרוץ מהר יותר מרוב הכעס שבער בו בגלל שהמחשבה שהוא מאוהב בגאנקוק ששונא אותוו
גאנקוק
שלא הבין למה הוא הגביר את המהירות הוא רץ אחריו כמה שיותר מהר ואפילו לא יודע למה הוא ראה שטאהיונג מתקרב לבניין נטוש טאהיונג נכנס לבניין הנטוש ישב על אבן הוציא תמונה שהיתה לו בכיס והסתכל עלייה
גאנקוק שלא הבין מה הוא עושה פו? או מה הוא הוציא אבל זה סיקרן אותו אז הוא נישאר והסתכל על טאהיונג בשקט בצד טאהיונג שהסתכל על התמונה התתחיל לבכות "נונה למה עזבת אותי לבד? למה את לא חוזרת? אני מתגעגע אלייך" הוא אמר ממשיך לבכות על הנונה שלו שעכשיו לא איתו בשביל לנחם אותו גאנקוק ששמע את זה תהה מה קרה לאחותו של טאהיונג "נונה.. אני יכול לספר לך משהו...?" אמר טאהיונג לתמונה "גיליתי... לא ממזמן שאני גיי....ו..הילד הזה שאני מאוהב בו ...לא מחזיר לי אהבה"
טאהיונג בכה עוד יותר "נונה אני לא מבין מה עשיתי לו הוא ...לא סובל. אותיי.. הוא לא סובל שאני קיים... נונה.. " גאנקוק אחריי ששמע את מה שהוא אמר ירדה לו דמעה אחת הוא מיהר למחות אותה והמשיך להקשיב "גאנקוק... גון גאנקוק..."אמר טאהיונג בקול חסר נשימה "אני אוהב אותו נונה... אפילו נישקתי אותו.." המשיך לבכות גאנקוק רצה להכנס ולחבק אותו אבל לא העז לעשות כלום "נונה שתחזריי אני אספר לך הכול טוב רק תחזרי מהר" אמר טאהיונג מנשק את התמונה ומכניס לכיס מוחה את הדמעות ויוצא מהבניין
גאנקוק לא יכל לזוז ממקומו ששמע את טאהיונג בוכה ככה בגללו ובגלל כל מה שהוא עשה לו הוא התחרט על זה כולכך
"אני... מצטער" אמר גאנקוק בשקט וניגב את הדמעות שלו מעיניו אחריי כמה דקות טאהיונג יצא מהבניין והתחיל ללכת כנראה לכיוון ביתו גאנקוק עשה גם את אותו הדבר הוא הלך הבית עלה לחדר נעל נכנס למיטה ומנסה לישוון
טאהיונג שנכנס הבייתה גם עלה לחדר, נכנס למיטה והתחיל לבכות ....
פרק קצר-לקח לי הרבה זמן לעלות אותו כי לא היה לי זמן בכלל
אזזזז סוריי
YOU ARE READING
רק אנחנו (vkook) (Boy×Boy)
Fanfiction[גמור] "גאנקוק ...בבקשה תקום.. בבקשה" אמרתיי בתקווה שהוא באמת יקשיב לי ויתעורר "קוקי שליי.. אני כזה טיפש... סליחה רק תקום.. תפתח.. תפתח את העינים.. שלך ותסתכל עליי" המשכתי לבכות "ט...טאה..אני..." שמעתי את קולו הרמתי את ראשי אליו "קוקיי.. גאנקוק שליי...
