עומר התעורר לנוכח ניפוץ זכוכית. לקח לו מספר רגעים להתאפס ולהיזכר מי נמצא בביתו כרגע.
"סול?" קולו חתך את האוויר בעדינות, דאגה קלה נשמעה בקולו, הוא החל להמציא לעצמו כל מיני מקרים בהם סול נופל מהחלון, סול מחליק במקלחת, סול נופל דרך המעקה במדרגות אך אף אחד מרעיונות אלו לא היו נכונים.
סול ירד במעקה באיטיות וכד זכוכית חצי שבור בידו הימנית.
משקפי השמש שלו הוסתרו מאחורי שיערו המבולגן, מכנסיו ישבו הפוך על מותניו וחולצתו הייתה מקומטת.
הוא לא נראה מאיים במיוחד במראה הזה אבל ראו שידו הימנית רועדת מעט, הוא נבהל משום שנמצא בבית שאינו מכיר והוא אינו זוכר במדוייק את אתמול.
"תתרחק" בשונה מאתמול קולו היה פחות קריר ויותר מפוחד, כל אחד פוחד ממשהו וכנראה סול פוחד מלהיות אבוד, להיות במקום לא ידוע. הוא חייב לדעת היכן הוא נמצא בכל רגע נתון, הוא אינו רואה והוא כרגע יכול לחשוב שהוא במחסן נטוש באמצע שום מקום למרות שהוא נמצא בוילה באמצע העיר.
ליבו של עומר התכווץ מהרעד שהיה בקולו של סול. סול היה בסך הכל בן אדם מפוחד שלא יכל להתעמת עם פחדו.
"סול, זה עומר...מאתמול" עומר ניסה לדבר בעדינות אך קולו תמיד היה תקיף, לא משנה כמה ניסה להפוך אותו לעדין קולו העמוק והצרוד תמיד נשאר כמו שהוא.
"המתאגרף?" קולו של סול נשמע קר יותר ופחות רועד, מצד אחד זה שימח את עומר שסול אינו מפחד יותר אך מצד שני הוא חזר להיות סול הקר.
"כן, אתמול נפלת חזק על הראש והפרמדיקים אמרו לי לקחת אותך הביתה ו...לא ממש ידעתי איפה אתה גר אז...לקחתי אותך אלי" עומר ניסה להסביר את עצמו אך שפת גופו של סול הוכיחה שהוא לחוץ.
סול מעד במספר מדרגות והיה נופל על פניו לולא עומר תפס בכתפיו.
"עכשיו בוקר?" קולו של סול היה לחוץ, עומר לא היה בטוח למה הוא כל כך לחוץ אך ברגע שסול עמד שוב על רגליו בקומה התחתונה הוא החל לחקור אותה במהירות.
"כן, מה אתה צריך?" עומר שאל לאחר שראה שסול מחפש משהו מסויים מאוד בביתו.
"טלפון" סול אמר במהירות ועצר מול עומר, פנים אל פנים עומר הפך נבוך, למרות שיזופו הכבד הוא הרגיש איך לחייו הופכות אדומות.
עומר הוציא מכיסו את טלפונו ונתן אותו לסול, כמובן שהוא שכח שסול אינו רואה ושאינו יכול לדעת על אילו מקשים ללחוץ.
"אפשר עזרה?" סול שאל באי נוחות, עומר ניחש שהוא לא רגיל לבקש עזרה מכל בן אדם שהוא פוגש.
"כן, מה המספר?" עומר שאל וסול נתן את המספר אליו היה כל כך לחוץ להתקשר.
הוא העביר את הטלפון לסול וראה את הבעות פניו הלחוצות.
"איב?" קולו של סול היה מתוח, הוא חיכה לצעקה או נזיפה אך מה שהגיע הכאיב לו כל כך.
YOU ARE READING
בעיניים מכוסות
Romance"אתה חושב שאתה טוב?" "כן" "אז תחשוב שוב" "אתה עיוור" "מסקנה נחמדה, אבל אפילו בלי עיניי אני טוב, יותר מידי טוב" סול בלטריס, שם עדין לבחור... לא מאוד עדין. סול חי בחשיכה מהרגע בו התעוור, אנשים מזלזלים בו, בכישוריו ובחוזקותיו, אבל אף אחד מהם לא מכיר את...
