בפעם הראשונה של השבועיים האחרונים שעומר התעורר לבד, בשקט שלו.
עיניו נפקחו באיטיות ופיהוק קטן ברח בפיו.
הוא ניסה למתוח את ידיו אך גילה שהן מחזיקות גוף קטן ואינן רוצות להרפות מאותו הגוף בו הן החזיקו.
לצידו שכב גבר יפייפה עם שיער כתמתם בהיר ומבולגן, ריסיו הארוכים הוסיפו למראהו עדינות, שפתיו האדומות היו פתוחות מעט כמו שעומר זכר אותן בליל קודם. ידיו מסוקלות בשונה מליל קודם ורגליו מחוץ למיטה.
עומר אהב להסתכל עליו בזמן שישן, הרוגע בו סול היה שרויי תמיד הרגיע גם את עומר עצמו.
הוא שחרר את ידיו מגופו של סול והופתע לגלות שסול כמעט עירום, שוב.
מוחו החל להעלות שאלות, כמויות של שאלות.
מה קרה שם בלילה? מי היה פה בלילה? היה פה מישהו בלילה? למה היה פה מישהו בלילה? מה הם עשו ביחד? ולמה דווקא בלילה?
"סול?" עומר ניסה להעירו אך סול ישן בצורה עמוקה. איך אדם שישן לילה שלם מסוגל לישון כל כך עמוק בבוקר?
"סול תקום" עומר ניער אותו כמו ילד קטן והתחנן שיתעורר. לרגע הוא הזכיר לעצמו את קאל, כשהייתה קטנה היא הציקה לו ללא סוף, קפצה על מיטתו בארבע בבוקר רק בשביל להעירו לפעמים היא צרחה את שמו לתוך אוזנו והקפיצה אותו ממקומו, היו גם את המקרים בהם היא בכתה והעירה אותו כשפחדה.
עלה לעומר רעיון, אם סול לא יתעורר בפשטות הוא יתעורר בבהלה.
"סול? סול בבקשה תתעורר, סול!" עומר יבב, הוא תמיד היה שחקן מוצלח ולשחק את המסכן הפחדן היה התפקיד הקל ביותר.
"סול! בבקשה א-אני מפחד" עומר גמגם מעט וכמעט ברח לו צחקוק מפיו.
סול התחיל לזוז מתנוחתו וידיו עלו לעיניו, הוא שפשף אותן בעייפות וגניחה עצבנית יצאה מפיו.
"ס-סול!" עומר צרח בבהלה וראה מזווית עיניו את לוק משפשף את עיניו גם הוא, לוק עמד ליד משקוף דלת חדרם. מבטו היה מבולבל.
"סול!" עומר צעק שוב והופתע מהתרוממותו המהירה של סול.
"די! תסתום את הפה שלך" סול ירק בכעס והתרומם ממיטתו של עומר במהירות, הוא צעד בכעס לעבר המקלחת כשהוא מתעלם מעומר ולוק. הוא נעל את עצמו במקלחת ושניהם הסתכלו לכיוון הדלת המומים.
"מה?" עומר שאל בהלם והלך גם הוא לכיוון דלת המקלחת. הוא לא ידע מה הוא עשה שגרם לסול להגיב בצורה שהוא הגיב, הוא באמת חשב שהוא צוחק כשהוא ניסה להעיר את סול בצעקות.
"אני אתקשר לאיב" לוק אמר וברח ממשקוף הדלת לקומה התחתונה, הוא הרים את טלפונו והתקשר לאיב במהירות, הייתה לו תחושה שעומר העלה זיכרון למוחו של סול פעם נוספת.
"הלו" איב ענה ודרך קולו הצרוד לוק הבין כי העיר את המסען משינה עמוקה.
"עומר ניסה להעיר את סול בדרך מצחיקה אבל משום מה סול לקח את זה קשה ונעל את עצמו במקלחת, מה לעשות?" לוק דיבר במהירות, הוא ידע שכל שנייה שמבזבז בדיבורים זאת עוד שנייה שעומר יכול להרוס בה הכל. כמו שציין בעבר, הוא אדם עם יכולות בקריאת האדם והרגשות שלו, העיתויי שלו תמיד מדוייק גם לטובה וגם לרעה.
YOU ARE READING
בעיניים מכוסות
Romance"אתה חושב שאתה טוב?" "כן" "אז תחשוב שוב" "אתה עיוור" "מסקנה נחמדה, אבל אפילו בלי עיניי אני טוב, יותר מידי טוב" סול בלטריס, שם עדין לבחור... לא מאוד עדין. סול חי בחשיכה מהרגע בו התעוור, אנשים מזלזלים בו, בכישוריו ובחוזקותיו, אבל אף אחד מהם לא מכיר את...
