בעיניים מכוסות

part 14

אני זוכר את הצרחה, הצרחה שבאה מהבהלה וישר אחריה הגיע גל כאב שורף לעיניי.

אני זוכר את קולות האמבולנסים, הסירנות ששרקו באוויר הלח, את צעדיהם המהירים של הפרמדיקים בין השלוליות, את צעקותיהם של האנשים המבוהלים אך יותר מכל זכרתי את קולו של אבי, קול שבור, מנחם, אוהב ודואג.

הוא התחנן שאפתח את עיניי אך זה היה בלתי אפשרי, הן נהרסו לעד.

לוק התכוון להעביר עמוד נוסף. הוא חש רגשות מעורבים בנוגע לחלק שקרא, מצד אחד הוא חש אשמה על כך שקרא ביומנו הפרטי של סול אך מצד שני הוא חש את סקרנותו רק גוברת, ליבו מעט כאב, הוא ריחם על הנער שעבר את זה, על סול. הוא לא ידע מתי זה התרחש אך הוא חש שהיה באירוע, הוא הרגיש את כאבו הנפשי של סול, לשמוע את אביך מתחנן אליך לעשות פעולה פשוטה כל כך, פעולה שאנחנו רואים אותה כשולית ביום יום, לפתוח את עיניו, להראות סימן חיים.

לפני שהספיק להעביר עמוד תמונה קטנה נפלה מאמצע היומן. לוק הספיק לתפוס את התמונה לפני שפגעה ברצפת השירותים המזוהמת.

הוא הפך את התמונה וראה ילד קטן, תינוק מחייך כשרק שתי שיניו הראשונות מבצבצות בחניכיו, שיערו גלי ובלונדיני עם נטייה לחום אדמדם, גומה יחידה בלחייו. ידיים שמנמנות נשלחו למצלמה והסתירו חצי מפניו אך בין אצבעותיו הקטנות של התינוק ביצבצו זוג עיניים כסופות ויפיפיות. לוק הביט בזוג העיניים האלו בפליאה, הוא היה מרותק לכחול שהסתתר מאחורי הכסוף הבוהק. השמחה שהראו העיניים זרקה את לוק לילדותו ולזיכרונות ישנים אך הכל נקטע ברגע שנשמעה דפיקה חזקה על דלת השירותים.

"טבעת שם?" קולו של עומר חתך את הדממה שעמדה בתא השירותים, דממה קרה ומחשמלת שלוק אפילו לא שם לב להיותה איתו.

"מצחיק מאוד" לוק דיבר כמו מתוך בועה, ראשו היה במקום אחד וגופו במקום אחר, לא היה לו ראש לחשוב על קטילה נוספת בשביל עומר, לא היה לו כוח לחשוב על דבר מלבד העיניים הזורחות של הילד.

"בכל מקרה, אני לוקח את סול אלי" עומר שלח את מילותיו ללוק ומעט התרגשות נשמעה בהן. עומר כל כך שמח שסול רוצה לבוא עליו אך בו בזמן חש מעט אשמה משום שידע שהסיבה היא פשוטה מאוד, היה ריב בין סול לניקה והוא לא מוכן לחזור איתם.

"בהצלחה" לוק מסר ברמיזה מינית ויכל לשמוע את השתנקותו של עומר, הוא בכלל לא חשב שעומר מבוייש כל כך מדברים שפעם דיבר עליהם בחופשיות יתרה.

עומר יצא מהשירותים בצעדים מהוססים, בכל חייו הוא לא ישן עם גבר באותה מיטה אפילו לא פעם אחת, גם בתור ילד הוא אינו היה ישן בבתים של חברים ולא היה מזמין אותם לישון אצלו.

חיבתו לסול הייתה גדולה, עוד דבר חדש לעומר, הוא לא הכיר אהבה, הוא ראה את אחותו הקטנה ביחד עם חבר שלה אבל זאת אהבת נעורים, אהבות נעורים לא מחזיקות הרבה זמן ולרוב יש בהן בגידות. הוא ראה את אחותו הגדולה יוצאת עם עשרות גברים אך היא אינה התאהבה בהם, כולם היו תחליפים לבדידות. הייתה את אהבת הוריו שהיא אכן הייתה אהבה גדולה ויפיפייה אך אהבתם זקנה לעומת אהבתו, הם בשלב שכל אחד מהם מקבל את השני עם כל הפגמים, עם השומן העודף והעיגולים השחורים סביב העיניים, עם ההרגלים המשונים ועם בחירות החיים, עם הדעה האישית ועם הסיפור האפל, עם הכל.