בעיניים מכוסות

part 25

בזמן שעומר הלך ללוק וסידר את מערכת היחסים בניהם, סול עמד בתחנת האוטובוס.

מחשבותיו היו מלאות בקולו המתוק של עומר מדבר אליו בכל מיני צורות, הוא זכר את קולו הפגוע כאשר צעק עליו ואת קולו המודאג כאשר מצא אותו ברחוב אחרי התאונה, הוא זכר את קולו המאוהב ואת קולו השמח.

הוא היה שמח, ליבו פעם רק מהמחשבה על עומר. איזכור של עומר לידו היה גורם לו לבהות בשמיים בחולמניות, עיניו ברקו בכל פעם שדיבר על עומר. הוא העריץ את עומר אבל יותר מזה הוא אהב את עומר.

האוויר בחוץ היה קר והוא הצטער שאינו לקח איתו יותר ממעיל עור וסוודר דק. הוא שפשף את ידיו אחת בשנייה וכשנשם אדים קרירים ולבנים יצאו מפיו.

הוא לא ידע באיזה שלב האוטובוס מגיע משום שלא הספיק לבדוק, הוא העדיף לדבר עם עומר בזמנו הפנויי, לסדר את ענייני הבוקר. הוא גם רצה שלוק ועומר ישלימו, סול ידע עד כמה הם קשורים וחש אשם על המקרה שקרה, לפעמים הוא כל כך רצה לגלות לעומר דברים אבל הוא לא מסוגל. הוא לא רצה לפגוע בו וכל מידע שהיה מספר על עברו היה פוגע בעומר.

רעד קצר עבר בגופו לצורך גל קור קטן שעבר לידו.

"קר לך?" קול עדין שאל את סול ויד דקיקה הונחה על כתפו כתמיכה לשאלתה.
הוא הניד בראשו, לא היה בו הרצון לענות לה בקול למרות היותה נחמדה.

"אני לא סתומה, שאלתי זאת בשביל לתת לך אפשרות לענות" היא אמרה והורידה את ידה מכתפו של סול, הוא לא ידע למה היא עושה מה שהיא עושה ולמה היא מודאגת כל כך לגביו אך הוא לא נתן לנושא למלאות אותו בעוד מחשבות.

דקה של שקט עברה בניהם אך שנייה לאחר מכן הוא חש את ידיה הקטנות על ידיו.

"לפחות תיקח את הצעיף הזה" היא אמרה בביטחון והניח בין ידיו צעיף צמר עבה ונעים, הוא הרגיש את ידיו מתחממות רק מהצמר העבה הזה. חיוך קטן עלה על פניו, לפעמים אנשים נחמדים כל כך אך הוא לא יכל לקחת את המתנה הזו.

"אני לא יכול" הוא אמר לה וחיפש את ידיה בשביל להחזיר לה את הצעיף.

"תקשיב, השפתיים שלך כחולות והפנים שלך חיוורות מאוד, כדאי שתתחמם" האישה אמרה ודחפה בעדינות את ידיו של סול בחזרה לגופו, הוא לא ידע איך לספר לה עד כמה הוא מעריך מחווה זו.

"אתה צריך עזרה עם זה?" היא שאלה כאשר ראתה שסול עדיין מחזיק בצעיף, הוא הנהן לשלילה וליפף את הצעיף סביב צווארו. הצעיף התלפף סביבו בצורה מרושלת.

"זאת לא בושה לבקש עזרה" היא ציינה בזמן שסידרה את הצעיף סביב צווארו של סול, היא באמת ניסתה לעזור.

"אני מצטער, אני קצת סגור לפעמים" סול מלמל בחיוך והפנה את פניו אל עבר קול האישה.

זה לא קל להיות עיוור משום שאתה צריך לשים לב לסביבה שלך בצורה הטובה ביותר, להקשיב לכל צליל שבורח שפיו של אדם אחר, לכל ציוץ ציפור כדי לדעת אם אתה נמצא במקום ידידותי. לפעמים גם מקשיבים למקצב הצעדים, רק כך עיוור יכול לגלות שעוקבים אחריו.