בעיניים מכוסות

part 24

הדרך ללוק הייתה מעייפת, כל דקה שעברה סחטה מעומר את הרצון להתנצל בפניי האחד שהסתיר ממנו סוד כל כך הרבה שנים.

בשביל שלא יתחרט ויחזור לביתו, עומר הדליק את הרדיו כשמוזיקת פופ רעשנית מתנגנת בשיא העוצמה.

כל הדרך מחשבותיו טיילו ברחבי הרכב, הוא אמר אותן בקול.

"לוק, אני מצטער על התגובה שלי" הוא מלמל לעצמו ומחק במהירות את הרעיון להתחיל כך. הוא לא הצטער על כך שצעק וכעס אליו אלא רק על הדרך והתזמון שעשה את הדברים.
"איך הסתרת את זה ממני?" עומר שאל את עצמו ודמיין את לוק מסתכל עליו בחוסר אונים, איך בן אדם אמור להסביר את הסתרת השקר שלו?

"למה לא סיפרת לי?" עומר שינה את ניסוח השאלה והפנה את מבטו לכיוון פניו הדמיוניות של לוק.

עומר שם לב שהוא מתקרב לביתו של לוק והחליט להחנות את מכוניתו בקצה הרחוב בשביל הצעידה, כשהוא הולך הזמן זז לעט יותר ונותן לו זמן לעכל ולחשוב.

"למה לא סמכת עלי?" הוא מלמל לעצמו והחל ללכת לכיוון ביתו של לוק. תחושת מועקה החלה להתפתח בחזהו, הוא לא רצה לעשות או לומר משהו שיפגע בלוק אך הוא גם אינו רצה לשקר ללוק. הוא כועס ומאוכזב, איך אדם אמור להסתיר זאת.

"אתה חושב שהייתי שופט אותך על העובדה שאתה כמוני?" הוא שאל את האוויר, הוא באמת תהה מה תהיה תשובתו של לוק. הרחוב בו הלך הקריר וריק מאדם, רק עומר ומחשבותיו טיילו בשעת ביניים שכזאת.

"אתה פחדת בגלל אחיו של סול? חשבת שאכעס עליך משום שזה הוא?" האוויר שרק באוזניו כשהרוחות העדינות הכו בפניו. שאלותיו היו אמיתיות, שאלות שתשובתן באמת סיקרנה את עומר.

לבסוף שם לב שהגיע לביתו של לוק והביט בדלת הלבנה, הוא התלבט אם להיכנס או לא, לבסוף הוא דפק על דלתו בעדינות.

"לוק?" עומר שאל משום שלא נשמע צליל מתוך ביתו של לוק.

עומר התחיל לחשוב על הגרוע מכל. 'הוא יכול להיות מעולף' הוא חשב כשדפק על דלתו של לוק בחוזקה 'ואם הוא עשה לעצמו משהו?' מוחו של עומר עבד שעות נוספות. רגשות הפחד, האשמה והכעס התערבבו אצלו כשבמוחו נמצא עוד המקרה עם סול מהבוקר.

"לוק?!" עומר קרא בלחץ והגביר את דפיקותיו על הדלת, הוא הרגיש את רגשות האשמה מטפסים ונתלים על נשמתו.

"לוק, תפתח לי עכשיו!" עומר החל לבעוט בדלת בניסיון לפתוח אותה, נשימתו הפכה מועצת ומהירה ועיניו החלו להפוך מימיות.
הוא לא הרשה לדמעותיו לזלוג, הוא צריך להחזיק את עצמו.

עומר נזכר בשאלה שסול שאל אותו בשיחה הראשונה שלהם, הוא לא היה בטוח באותו הזמן אך עכשיו הוא ידע. הדבר שהכי מפחיד אותו הוא שחבריו יפגעו ממנו.

"לוק, אני מצטער" עומר מלמל לתוך הדלת כשהמחנק בגרונו הופך להיות גדול יותר, דמעות מתחילות להיווצר בעיניו אך הוא אינו נותן להן ליפול. הוא בכה יותר מידי פעמים בשבוע האחרון, הוא לא רוצה לבכות עוד.