עומר לא רצה לפגוע בבן אדם שעמד מולו, למרות היותו אויבו הוא ראה את הבחור בתור מלאך, מלאך יפיפה עם חומות קרח.
הוא אינו חש את הצורח הבסיסי בהאיגרוף, הוא אינו חש את הצורך להילחם, לפגוע, לנצח.
איך אפשר להילחם באדם שלא גורם לך שום כעס, הוא לא מתגרה, בקושי משתחצן, הוא אפילו לא חיפש נקודות תורפה, כל מה שהוא עשה היה לעמוד במקומו בזירה ולבהות בתקרה.
מחשבותיו של עומר נקטעו על ידי בוקס חזק שקיבל לפניו, הוא הותפע מחוזקת המכה ומכיוונה המדויק, ישר לאף, אמצע הפנים, אין פסילה.
עומר אינו היה בטוח איך אדם עיוור הצליח לכוון בוקס כזה מדוייק על ההתחלה כשלו לוקח כמה דקות של למידת האויב.
עומר התרומם על רגליו במהירות אך הוא אינו היה מספיק מהיר וגופו הוטח ברצפה שוב, גבו כאב מעוצמת המכה ועצביו החלו לעלות, הוא לא היה רגיל לחטוף, הוא תמיד היה זה שהחטיף.
ברגע שגופו הוטח ברצפת הזירה - משקל נוסף נשכב על גופו, משקל שאינו היה שייך לו, לא משהו כבר במיוחד אך עומר ידע מי זה.
סול שכב על עומר ומשך ברגלו לאחור והספירה החלה, כל הקהל צעק את הספרות, התרגשות מילאה את גופו של סול. הוא בחיים לא ניצח והנה עכשיו יש לו סיכוי. הוא קרוב לזה יותר מתמיד.
עומר לא תכנן להפסיד, הוא תמיד מנצח וגם הפעם זה יקרה, הוא הפסיד רק פעמיים והוא לא דיבר על מקרים אלו בחייו.
רגע לפני הספרה האחרונה עומר תקף ובעט בבטנו של סול, הוא העיף אותו לרצפה והתרומם, הקהל געש, צרחות שמחה מכל מקום.
סול חזר לעמוד על רגליו במהירות, עומר ראה איך הוא צריך מספר שניות בשביל להתאפס, הוא צריך את הכמה שניות האלו כדי לעמוד את מקומו, כדי לדעת באיזה חלק הוא נמצא והיכן אויבו.
עומר השתמש בחולשתו של סול לטובתו, הוא הכה בגופו של סול במהירות, ללא רחמים, כמו שהיה צריך להיות מההתחלה.
הוא הכה את סול שוב ושוב אך סול לא ויתר הוא התרומם על רגליו אחרי כל מכה. עומר רצה שהוא יוותר, הוא לא רצה להמשיך לפגוע, הוא רצה שהכל יפסיק.
מכה חזקה וזה נגמר, מכה אחת חזקה שתגרום מספיק כאב אך לא יותר מידי, עומר לא היה ממש טוב בכיוון המכות ואולי בגלל זה מכותיו תמיד כוונו למקומות כמו הבטן והחזה, מקומות עם שטח פגיעה רחב יותר.
מכה אחת, מכה מכוונת היטב לאמצע פניו תעשה את העבודה.
עומר כיוון את מכת המחץ, הטעין את ידו בכח ושחרר, הוא חשב שהצליח, שפגע באמצע פניו אך ברגע שהחזיר את מבטו לסול כל מה שראה היה גבר מחזיק את מצחו, סול צנח לרצפה ונראה די מבולבל.
"מכה מעל החגורה לעומר פדלון - פסילה" דין קרא למקרופון אך את עומר זה לא ממש עניין, המתאגרף נגדו נלחם כרגע שכב על הרצפה והחזיק בראשו בחוזקה.
שני פרמדיקים נכנסו לזירה ובדקו את מצחו של סול בעדינות, עומר שמע את צחוקו של סול פה ושם, צחוק של אדם שיכור לחלוטין.
"הוא יתנהג קצת מוזר, כמו אדם שיכור אך שינה טובה תפצה על הכל" אחד הפרמדיקים אמר והתרומם על רגליו בכוונה ללכת.
"איך הוא יגיע לביתו כך?" עומר שאל מעט מודאג, הוא אשם במצבו של סול, הוא האחד שגרם להכל, הוא זה שצריך לטפל בסול ולוודא שהוא בסדר.
"אם תוגל לקחת אותו זה יהיה נהדר, לחכות לאמבולנס עכשיו זה סיוט" הפרמדיק השני אמר בחיוך ועומר הנהן, אז הוא יקח את סול מה כבר יכול להשתבש?
עומר תפס בסול ועזר לו להתרומם, ציחקוקים מוזרים פרצו מפיו של סול, חיוך מוזר עלה לפניו ומשקפיו ישבו עקומות על פניו.
"אתה גדול" סול הצהיר בזמן שעומר ניסה לגרור אותו למכוניתו. סול שלח את ידיו למקומות שעומר בחיים לא היה שולח ידיים, למרות היותו הומו מוצהר הוא עדיין לא יצא עם הרבה גברים שלא לדבר על לגעת בהם.
"יש לך שרירים גדולים" סול לחש בצחקוק ונגע בשרירי ידיו של עומר, הוא לחץ עליהם מעט ואז הרפה, מגע ידו המעט קרה של סול על ידו של עומר היה נעים, מגעו של סול היה רך ומלטף, לא משהו שמצפים ממתאגרף.
"ולך אין" עומר החליט להתגרות בו מעט, הוא היה משועמם ואינו ידע דבר על סול.
"יש בזה משהו..." סול אמר ובקולו שמעו את מחשבותיו, הוא חושב יותר מידי על משפט מטופש שעומר אמר.
עומר הגיע למכוניתו וסימן לסול להיכנס, סול צחק בתגובה וקפץ על עומר כשחיוך גדול על פניו "תכניס אותי" הוא לחש באוזנו של עומר, הוא ניסה לעשות זאת בצורה סקסית אך על הדאך הוא שחרר את אחיזתו בעומר ונפל על הרצפה.
"אתה בסדר?" עומר שאל בדאגה, הוא פחד שסול יחטוף עוד מכה בראש.
"אני רוצה לישון" קולו של סול היה עמוק ועייף וגופו הפך רפויי יותר ויותר עם כל שנייה שעברה, נשימותיו הפכו סדירות וצחקוקיו הבלתי נשלטים נעצרו.
עומר הבין שסול נרדם. הוא לא ידע מה לעשות באותו הרגע.
הוא הכניס את סול בעדינות למושב האחורי, עומר תמך בראשו של סול ברגע שהניח אותו על המושב השמאלי. זה לא נראה נוח במיוחד, עומר הוריד את חולצתו הקצרה והמעט רטובה מזיעה ושם אותה מתחת לראשו של סול.
לאחר נסיעה של עשר דקות עומר הבין שעליו להחליט מה לעשות למרות שגם ככה לא היו לו המון אפשרויות.
'לקחת אותו אלי?' עומר שאל את עצמו וראה דרך המראתו האחורית את סול שוכב חצי מקופל בתוך מכוניתו, הוא התפרס באי נוחות על שלושת הכיסאות מאחור.
ברגע שהגיעו לביתו עומר הבין שעכשיו החלק הקשה מגיע, לסחוב את סול לתוך הבית ולחדר נורמלי.
בהתחלה הוא ניסה את שיטת הגרירה אך הוא פחד על ראשו של סול והחליט להרים אותו, עומר גבר שרירי וחזק וסול נראה די קטן למרות שמראה לא מעיד על כוח.
סול לא היה כבד כלל ועומר סחב אותו עד לחדרו ושם הניח אותו על מיטתו.
מתוך כיבוד פרטיותו של סול עומר הלך לישון בסלון על הספה. עומר ידע שהלילה חלומותיו יהיו על בחור לבנבן עם שיער חום עם קצוות כחולים, על שלושה קעקועים שתפסו את עיניו ועל פנים עדינות עם משקפי שמש שחורים.
YOU ARE READING
בעיניים מכוסות
Romance"אתה חושב שאתה טוב?" "כן" "אז תחשוב שוב" "אתה עיוור" "מסקנה נחמדה, אבל אפילו בלי עיניי אני טוב, יותר מידי טוב" סול בלטריס, שם עדין לבחור... לא מאוד עדין. סול חי בחשיכה מהרגע בו התעוור, אנשים מזלזלים בו, בכישוריו ובחוזקותיו, אבל אף אחד מהם לא מכיר את...
