"אני חושבת שהגיע הזמן לחוויה מתקנת, מי חושב כמוני?" ניקה שאלה בנמרצות הטבעית שלה, עומר לא היה בטוח למה היא מתכוונת אך הצביע בתור תמיכה.
"יופי, אז היום בערב בשש הזמנתי ארבעה מקומות נפלאים במסעדה הכי טובה בעיר" ניקה צעקה ורצה סביב המטבח, היא הייתה כמו ילדה קטנה שקנו לה סוכרייה חדשה לאחר שהקודמת נפלה.
ברגע שעומר הבין במה תמך הוא הסמיך עד עמקי נשמתו, חייך לעבר ניקה חיוך מבוייש והסכים.
חוויה מתקנת היום בערב, לעומר הרעיון נשמע טוב, במיוחד משום שאף אחד עדיין לא יודע על כך שעומר וסול כבר התנשקו.
"אכפת לכם להפוך את זה לטראפלדייט?" עומר שאל במבוכה, הוא לא יכל להשאיר את חברו מאחור, גם ללוק מגיע דייט.
"למה לא? אני עכשיו אדבר ואוסיף שתי מקומות" איב אמר כשחיוך גדול פרוס על פניו, בשונה מחיוכה של ניקה חיוכו של סול היה לחוץ ומזוייף, הוא שלח מבטים לחוצים לניקה בכל הזדמנות שהייתה לו.
איב הלך באיטיות לטלפון והתקשר למסעדה, מבטו לא מש מסול שפשוט ישב ואכל דגנים צהובים עם חלב.
"אז איך היה בלילה?" ניקה שאלה ופתחה את עינייה ברמיזה שהיא יודעת כל מה שקרה שם.
"לילה" סול ענה ביובש וקפץ מכסאו, לפעמים זה ממש מוזר הקטע שסול די נמוך.
"קרה בלילה משהו מיוחד?" ניקה המשיכה בשאלותיה המביכות אך עומר התעסק במשהו אחר, מבט מפוחד נראה בעיניו של איב למרות חיוכו המזוייף, עומר ניחש שאיב אינו מדבר עם המסעדה אלא עם מישהו אחר.
עומר ידע לקרוא שפתיים או לפחות ידע מספיק בשביל להבין חלק ממילותיו של איב 'זה מתקרב', 'זה החורף הראשון בחוץ', 'אני מפחד', 'אולי נוותר?', 'ואם הכל יקרה שוב?'.
"עומר?, עומר תתעורר!" עומר שמע את קולה הצווחני של ניקה, היא העירה אותו מבהייתו באיב שהמשיך ללחוש מילים לתוך השפורפרת, סקרנותו הרגה אותו מבפנים, הוא היה חייב להבין את הסיפור, הוא היה חייב להבין את מה שמסתתר מאחורי מסך השקרים וההסתרות, הוא הרגיש כאילו מסך מלא אדים מתחיל לנזול.
"סליחה, אני ממש עייף, נראלי אני אלך הביתה" עומר אמר ושיפשף את עיניו בשביל המשחק, ניקה קצת הופתעה אך פינתה לו מקום כדי שעומר יוכל לעבור וסול רק חייך חיוך קטן והתקדם לספה הלבנה, ליתר דיוק לספה שהייתה לבנה ונשכב עליה בנונשלנטיות.
עומר פתח את הדלת וברח החוצה, הוא לא יכל להמשיך לשבת ליד סול כשהוא יודע דברים כל כך סודיים על חייו ללא רשותו.
עומר שלף את הספרון ופתח אותו בנקודה רנדומלית נוספת.
אני כל כך פוחד, החושך כל כך מפחיד אותי, אני רוצה שהוא יעלם, אני רוצה שהכל יעלם!
אני מרגיש את המפלצות רודפות אחרי, מחפשות אותי בכל תא ותא בבית החולים, הן רוצות לתפוס אותי, הן רוצות לקחת אותי איתן.
אני רוצה שהחושך יפסיק, אני רוצה לראות את האור החם של השמש המלטפת.
אבל הכל חשוך, רק חושך, אפלה, שחור.
צרחה, צרחתי, אני מרגיש שאני משתגע, שקט פה מידי, החושך והשקט מוציאים אותי מדעתי, אני צריך מוזיקה, שימו לי מוזיקה!
דמעות חמות מילאו את פניי ועיניי, כולם אומרים שהכל יהיה בסדר אבל האם באמת כך? האם הכל הולך לחזור לשגרה? האם העיוורון שלי הוא כלום?
עוד צרחה, עוד אחת ואחריה באו נוספות.
המחשבה על החושך גורמת לגופי לרעוד ולברכיי לשקשק, עכשיו אני כולי חשוך, כלוא בתוך האפלה.
הצילו!
YOU ARE READING
בעיניים מכוסות
Romance"אתה חושב שאתה טוב?" "כן" "אז תחשוב שוב" "אתה עיוור" "מסקנה נחמדה, אבל אפילו בלי עיניי אני טוב, יותר מידי טוב" סול בלטריס, שם עדין לבחור... לא מאוד עדין. סול חי בחשיכה מהרגע בו התעוור, אנשים מזלזלים בו, בכישוריו ובחוזקותיו, אבל אף אחד מהם לא מכיר את...
