"הוא ידע?" עומר שאל בתדהמה. לוק הנהן וגרם לעומר לקחת נשימה עמוקה.
הוא הרגיש רטט בכיסו והוציא את ניידו כדי לראות את שמו של סול מתנוסס עליו עם תמונה שלו ישן, עומר זכר את היום שלקח את התמונה הזו.
"לענות?" הוא שאל ולוק גילגל את עיניו בעצבים.
"ברור שלענות, אתה מעדיף לסנן?" לוק שאל בצורה רטורית ועומר אחז בטלפונו בחוזקה, לענות או לא? הוא לא ידע מה לעשות. לבסוף החליט לענות, ממש לפני הצלצול האחרון.
"הלו?" עומר שאל ולוק התקרב כדי לשמוע את השיחה בניהם. נשימות כבדות נשמעו מהצד השני, עומר חש מבולבל, הוא לא הבין למה הוא שומע התנשפויות והאם זה סול.
"סול?" הוא שאל פעם נוספת וראה שלוק מחזיק בכתפו, כמעט קופץ לתוך השיחה.
"ע-עומר?" קול שבור ענה לשאלתו של עומר. הוא חש את ליבו נמחץ ברגע שזיהה כי הקול השבור הוא קולו של סול, הוא קירב את הטלפון לאוזנו והתרומם על רגליו בלחץ. לוק מיד אחריו.
"מה קרה? סול איפה אתה?" עומר שאל במהירות ודאגה מילאה את קולו, הוא תמיד חושב על הגרוע מכל.
"ב-בבקשה תעז-תעזור לי" סול יבב לתוך הטלפון ועומר עצר את נשימתו, הוא לא שמע את סול בוכה. סול העדיף להסתגר במקרים כאלו.
"מה קרה? תגיד לי איפה אתה!" עומר אמר בלחץ ולבש עליו את אחד ממעיליו של לוק, הוא סימן ללוק לבוא אחריו והם החלו לרוץ לעבר מכוניתו של עומר, שלרוע מזלו חנתה רחוק מביתו של לוק.
"אני ב-" רעם נשמע ואחריו יבוב חזק יותר של סול, כמו ילד קטן שמפחד מהמפלצת שמתחת למיטתו.
"סול! תדבר אלי!" עומר צעק לטלפון ועיניו החלו להפוך אדומות, כל ההקלה שחש בשעות האחרונות נהרסה וכל השמחה על כך שסול והוא עוברים לגור ביחד נגרסה בין שיניו.
"א-אני משתגע! ה-ההתקף ח-חוזר" סול מלמל לתוך הטלפון והפעם עומר יכל לשמוע בוודאות שסול נמצא מחוץ לביתו או לבניינו של סיזן, הוא צריך להיות בדרך חזרה מהפגישה. אוטובוס! עומר נשם עמוק והחל לנסוע לעבר בניינו של סיזן במהירות מופרזת.
"סול, תנשום עמוק, אני איתך" עומר דיבר באיטיות, הוא ניסה שקולו יהיה שקול כך שסול יוכל לקחת מהרוגע שלו.
"אין אף אחד א-איתי" סול לחש ושפריץ גדול נשמע, כמו אדם הנפל על שלולית גדולה.
"אתה בתחנת אוטובוס?" הוא שאל בניסיון להרגיע את סול, הוא לא ידע מה קרה אך הוא היה בטוח שיש לזה קשר לטראומה שעבר בילדותו, הטראומה שעיוורה אותו.
"ל-לא, אני בבית, ע-על הדשא" סול מלמל בפחד אך נראה שעומר הצליח לתפוס את תשומת ליבו בצורה מספקת. עומר תהה מה זה אומר 'אני בבית, על הדשא'. הוא תהה האם יש למשפט זה כוונה נסתרת, לפעמים המוח משחק בנו.
YOU ARE READING
בעיניים מכוסות
Romance"אתה חושב שאתה טוב?" "כן" "אז תחשוב שוב" "אתה עיוור" "מסקנה נחמדה, אבל אפילו בלי עיניי אני טוב, יותר מידי טוב" סול בלטריס, שם עדין לבחור... לא מאוד עדין. סול חי בחשיכה מהרגע בו התעוור, אנשים מזלזלים בו, בכישוריו ובחוזקותיו, אבל אף אחד מהם לא מכיר את...
