לאוהבי סול ועומר, אתם תאהבו את הפרק הזה!
סוד נוסף נחשף!
קריאה נעימה💕
●●●
"יש לי הרגשה שאנחנו במסעדת יוקרה" סול רמז לעומר שהוא סקרן לגבי מיקומם ועומר מיהר להסביר לו שהם נמצאים במסעדה על חוף הים, כשהשמש שוקעת לתוך הגלים הקטנטנים בצבעים כתומים ואדומים שממלאים את השמיים ביחד עם עננים אפורים.
המראה היה כל כך רומנטי ומיוחד שבפעם הראשונה בזוגיותם, עומר מצא את עצמו מרחם על סול ועל עיוורונו.
למרות המראה החורפי של השמיים ולמרות ענני הגשם הכבדים שצפים בשמים מעליהם המראה היה יפייפה. תקווה נצצה בליבו של עומר, הוא קיווה שסול יוכל לראות שוב, הטכנולוגיה מתקדמת ואיתה הסיכויים שעיוורים יוכלו לראות ושחירשים יוכלו לשמוע.
"אתה יודע, יש לי מחשבות על העתיד" סול התחיל לדבר, וללא הכנה מראש עומר מצא את עצמו מרותק למילותיו המיוחדות. השקפת עולמו של סול הייתה מיוחדת כל כך ועם זאת הזוייה, לפעמים עלו לעומר תהיות, איך אדם עיוור מסוגל לראות את העולם בצורה כל כך מיוחדת? מה הוא רואה שאנשים רגילים לא? ואיך אדם עיוור מסוגל לראות את זה ואנשים שרואים לא?
"לפעמים אנחנו רודפים אחרי העתיד, מנסים להגיע אליו אך אנחנו שכחנו משהו חשוב, העתיד לא מחכה לנו ובחיים לא נוכל להגיע אליו. אנחנו מסתמכים עליו יותר מאשר אנחנו מסתמכים על עצמנו וזה משגע אותי" סול לקח נשימה והמשיך בדיבורו.
"הבנתי את זה ביום של התאונה, אני חציתי את הכביש בידיעה שיש לי את היום שאחרי והיום שאחריו אבל ברגע ששמעתי את האישה צועקת לי וכשהרגשתי אותה דוחפת אותי קדימה הרבה עבר לי מול העיניים. אני לא יודע איך תמונות עברו לי בתוך הראש כשרוב חיי הייתי עיוור אך זאתי האמת, ראיתי הכל שוב, הילדות, יום ההולדת האחרון שלי בתור אדם שרואה, התאונה ושם הכל חזר להיות שחור" סול הפסיק את דיבורו ונשם כמה נשימות עמוקות. הוא חש איך כל מילה מכבידה על ליבו ועל עיניו.
עומר לא ידע האם עליו להפסיק את סול שנראה סובל מכל שנייה של דיבור או לתת לו לדבר עד שהכל יתבהר.
המלצרים הניחו את המנות שסול ועומר הזמינו וסול נשם נשימה נוספת ואחרונה לפני שהמשיך.
"אני זוכר את הצרחות, את רעש הרעמים וקול הסירנות" סול התחיל להיפתח אך עומר ראה איך פניו מתחילות לפנות כלפי מטה ואת ידיו הופכות לאגרופים הדוקים בצידיי גופו.
עומר פחד שסול יקבל זכרונות מהעבר, שהצרחות יחזרו אליו פעם נוספת. בכל פעם שהזכירו את התאונה סול התחמק או מצא נושא שהיה עכשווי יותר באותו הרגע אבל הפעם הוא פתח בשיחה וזה היה מסקרן גם כן.
"בזמן שישבתי ומסביבי האנשים שהיו וניסו להרגיע אותי הצרחות והסירנות נשמעו באוזניי, כמו מוזיקה נוראית ובלתי פוסקת שהחלה לעלות בי את הטראומה" סול לקח עוד נשימה עמוקה בשביל לסיים את סיפורו ועומר הניח את ידו על ידו של סול וליטף אותה בעדינות.
YOU ARE READING
בעיניים מכוסות
Romance"אתה חושב שאתה טוב?" "כן" "אז תחשוב שוב" "אתה עיוור" "מסקנה נחמדה, אבל אפילו בלי עיניי אני טוב, יותר מידי טוב" סול בלטריס, שם עדין לבחור... לא מאוד עדין. סול חי בחשיכה מהרגע בו התעוור, אנשים מזלזלים בו, בכישוריו ובחוזקותיו, אבל אף אחד מהם לא מכיר את...
