ג'ימין הוא נער ממוצע שלומד באונברסיטה בסיאול, לג'ימין יש סוד הוא הומו.
אף אחד מחבריו לא יודע, הוא בעצמו לא יודע.
אפילו יש לו חברה קוראים לה ג'יני, הוא וג'יני יוצאים שנתיים, אבל זה לא סותר שהוא חושב על יונגי כמעט כול יום, מסתכל עליו בדרך שונה.
ג'ימי...
השעה 6:30 בבוקר, ג'ימין שומע את השעון מעורר ומכבה אותו. הוא קם מהמיטה, לוקח בגדים ונכנס למקלחת. הוא יצא מהמקלחת עם מגבת מלופפת סביב גופי וישב על מיטתו, מסתכל מבעד לחלון על השמש שמאירה את חדרו, על העצים הירוקים, על הפרחים שפורחים בשלל צבעייהם ומרהיבים ביופיים. אי אפשר להתכחש האונברסיטה שבה ג'ימין לומד הוא מקום יפה, לימודים על רמה, הוא גם פגש חברים ומאז הם קבוצה קטנה כבר שנה. אבל זה לא סותר שעל ג'ימין עוברים ימים משעמים. *רינג רינג* השעון מעורר צילצל והראה את השעה 7:30, ג'ימין התלבש מהר בהתחשב שעד עכשיו הוא היה רק עם מגבת, הוא לבש את בגדיו, סירק את שערו ולקח את תיקו. מסתכל סביב חדרו השומם והריק, לג'ימין אין שותף לחדר זה לא שהוא לא רצה אלא הוריו לא רצו, ג'ימין לא אהב את הרעיון, הוא שנא אותו. ג'ימין יצא מחדרו, הולך במסדרון של כול חדרי הסטודנטים. בדרך לכיתות הוא רואה את ג'ין ונאמג'ון דבוקים אחד לתחת של השני, הם שונים באופי שלהם, אבל כמה שהם שונים הם הכי מתאמים הרי הפכים משלמים אחד את השני. "זוג יפה" ג'ימין שמע קול ויד מונחת על כתפו, הוא זהה את הקול זה חברו הוסוק. "כן, זה כיף לראות את זה על הבוקר, נותן לך הרגשה שאהבה הכן קיימת" ג'ימין אמר וחיוך על על שפתיו, מיד אחריו גם הוסוק חייך והם המשיכו לכיתה. הם נכנסו לכיתה וישר פגשו בקולו של טאהיונג "הובי, צ'ים" טאהיונג צעק ונופף להם לשלום, הם נופפו לו לשלום והתקדמו לעברו ולעבר שאר חברייהם, הם התמקמו במקומתייהם. סדר השיביה שלהם הוא קבוע. הוסוק ואז ג'ימין, אחרי ג'ימין טאהיונג, אחרי טאהיונג ג'נקוק ואחריו יונגי, וליד יונגי יושב הזוג המושלם. (בסיפור הזה הגיאלים שלהם הם אותו הדבר, רק יש הפרש של כמה חודש בין כול אחד)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
(זו הכיתה שלהם, הם יושבים שורה אחת לפני הסוף) המורה התחיל ללמד, הסביר והסביר, הדגים, לימד, אבל ג'ימין לא התייחס הוא היה טרוד במחשבות אחרות. אתמול אימו התקשרה אליו ואמרה לו שאחיו הקטן נפגע בתאונה ושבר את רגלו וידו, ג'ימין ביקש ממנהל האונברסיטה להתשחחר בשביל לעזור למשפחתו בבוסאן, אבל המנהל לא הסכים. ג'ימין חשב על זה שהוא לא יכול להיות עם אחיו הקטן ומשפחתו ודמעה נפלה לו מעייניו. הוסוק שמע יבבה מצידו וראה את ג'ימין בוכה "ג'ימני אתה בסדר" הוא שאל אתו אבל ג'ימין לא הגיב רק מחה את דימעותיו, הוסוק לא רצה לשאול את חברו עוד שאלות בשביל לא להציק לו, אז הוא רק נתן לו חיבוק קטנטן והמשיך להקשיב למורה. השיעור ניגמר ואיתו הגיע ההפסקה. "אני, טאה היונג וג'ין היונג הולכים לתפוס מקום באחד השולחנות אז תבאו וחסר לכם שלא" ג'נקוק הקטן מבין כולם אמר, לקח את ידו של טאהיוג וג'ין "אני יבוא אתכם גם" אמר הוסוק ויצא איתם. ג'ימין אסף את חפציו ומזווית העין ראה את יונגי שהניח ראש על השולחן, ג'ימין הבין שהוא נרדם וזה הצחיק אותו, בלי לשים לב הוא בהה ביונגי במשך דקות שלמות. "תיזהר, אתה עוד תחורר אותו עם המבט שלך"ג'ימין שמע קול מאחוריו ונבהל, נרגע שראה שזה היה נאמג'ון ולא משהוא אחר. "אני לא חושב שיש לך את הזכות להסתכל עליו בזמן שיש לך חברה, אלא אם-" נאמג'ון בא להמשיך אבל וורוד השיער עצר אותו "אני לא הומו, לא שיש לי משהוא נגדם אבל אני לא כזה" וורד השיער אמר ונאמג'ון חייך חיוך ערמומי "מה שתגיד, רק תבוא לקפיטריה" נאמג'ון אמר ועדיין חייך "מה?" ג'ימין שאל "כלום" נאמג'ון החזיר על שאלתו "אייש, היונג אין לך חבר ללכת אליו" ג'ימין אמר בעצבים "יש לי" נאמג'ון השיב, קרץ לו עין ויצא מהכיתה. ג'ימין רצה לבהות ביונגי עוד אבל הבין שאין לו ממש זמן והוא רעב מת "יונגי, יונגי קום נגמר השיעור" ג'ימין העיר את הבחור הבוגר ממנו "מה? מה...איפה אני" יונגי שאל ושיערו השחור היה מבולגן מקצת, ג'ימין צחק למראה הבחור וסידר את שיערו. ברגע שהוא נגע בישערו הרך והנעים עברו חו צמרמורות בכול הגוף,הוא המשיך לשחק בשיערו, מבריש את ידו לאורך השיער הלוך ושוב, הלוך ושוב. ברגע שהוא קלט מה הוא עושה הוא הזיז את ידו ושם אותה מאחורי ראשו. יונגי הוציא גניחה קטנה, שבקושי היה אפשר לשמוע אבל ברגע שג'ימין הזיז את ידו משיערו יונגי נאנח, הוא אהב את מגע ידיו הקטנות של ג'ימין ששיחקו בשערותיו, זה היה כיף, זה היה נעים אבל התחושה הזאת נעלמה בין רגע, ג'ימין תפס במרפקו של יונגי והם יצאו מחוץ לכיתה. הם הגיעו לקפיטריה חיפשו את חבריהם בין המוני הסטודנטים שישבו ואכלו "הנה הם" יונגי הצביע על החבורה ששם, לפתע ג'ימין הרגיש משהוא על גבו או יותר נכון משהיא "ג'ימני הגעגתי" ג'יני אמרה ונתנה לו נשיקה על הלחי, ג'ימין חייך הוריד את חברתו מגבו ונתן לה נשיקה מהירה על השפתיים "שסתיימו את מה שאתם עושים אז ג'ימין תבוא" יונגי אמר בעצבים ועזב את הזוג לבדו. "היי היונג"הוסוק בירך את הבחור נחא הקנאה שהתקרב אליהם, יונגי החזיר לו משהוא שהיה דומה לחיוך ושם את ראשו על השולחן "כרגיל" הקטן מבניהם אמר וכולם צחקו אפילו יונגי. "אממ..." ג'נקוק התחיל, רצה לומר משהוא אבל חושש לספר "קוקי יש לך משהוא לספר לנו ואתה לא מספר" טאהיונג שאל את הקטן ששיחק עם אצבעותיו "אה, כן" ברגע שאמר את זה כולם המבטים של חבריו הופנו אליו, גם יונגי הרים את ראשו והסתכל על הקטן "זוכרים את ליסה, חברה של ג'יני" ג'נקוק שאל "כן, נו" כולם ענו "אז היא שאלה אותי אם אני רוצה לצאת איתה...ואמרתי לה...כן" הוא סיים משפטו ולפתע המון צעקות של שימחה נשמעו ברחבי הקפיטריה "למה לא אמרת לי" טאהיונג שאל אותו יותר נכון צעק עליו "היונג,אני עכשיו אמרתי" ג'נקוק אמר לא מבין מה קרה לו, למה הוא עצבני? "אני חברך הטוב הייתי צריך לדעת ליפני כולם" הוא המשיך ועזב את חבריו בריצה "טאה, היונג תעצור" ג'נקוק צעק ורץ אחריו. הם המשיכו לרוץ עד שג'נקוק סוף סוף תפס בחולצתו של טאהיונג וגרם לשנייהם לעצור, ג'נקוק שמע יבבה של בכי "טאה...אתה בוכה?" הוא שאל אותו, טאהיונג לא הגיב רק ניגב את דימעותיו "טאה היונג אני מצטער" ג'נקוק אמר, הרגיש צורך לומר את זה למרות שלא ידע למה הוא צריך להתנצל "ג'נקוק עזוב אותי...א-אל תעקוב אחרי...א-אני רוצה ל..היות לבד" טאהינג ניסה לומר בלי להישמע שבור או כועס אבל הוא לא הצלחה, שמעו שהוא שבור, שמעו שהוא פגוע אבל ג'נקוק לא הבין מדוע. טאהיונג העיף את ידו של ג'נקוק מחולצתו והמשיך לרוץ, משאיר את הקטן שם עם מלא שאלות על הסיטואציה שקרתה. ------------------------------------------------- כתבתימחדשאתהפרקעםמעטשינוייםמקווהשתאהבו, תשאירוליבתגובותאםכן. תודה
