my first love/yoonmin

my first love 29

אני חושבת שאתם תהיו שמחים מזה, החלטתי לעשות מרתון פרקים.
כול ראשום, שלישי וחמישי יצאו שתי פרקים.
--------------------------------------
נ.מ ג׳ימין
״כן אני בא, אבל אל תזוזו מקוקי וטאה עד שאני בא. אני מתארגן ביי היונג״ אמרתי לג׳ין היונג וניתקתי, מהר נכנסתי להתקלח.
התלבשתי וירדתי למטה ״לאן זה?״ אמא שלי עצרה אותי ״טאהיונג בבית החולים, אני הולך
לשמור עליו ועל קוקי״ אמא שלי גילגל העיינים ״אני מקווה שחבורת הגייז שלך ימותו אחד אחד״ התאפקתי לא לתקוף אותה, יצאתי מהבית התקדמתי לרכב ונסעתי.
נ.מ יונגי
״נאמג׳ון, שלא תעיזו ללכת מקוקי וטאה עד שאני בא״ נתקתי את השיחה, עדיין בשוק ממה שעעמתי. קמתי מהמיטה והתארגנתי ״באק אני הולך״ הערתי את באק בעדינות ״לאן?״ הוא שאל אותי בקול הצרוד שלו ״טאה, הוא בבית החולים. אני צריך לדאוג לו ולקוקי״ העיינים של באק התרחוו ״כן בטח, לך. אני יכין אוכל ואני יבוא״ איך אני אוהב שהוא דואג, נשקץי אותו על המצח ויצאתי
נכנסתי לרכב, חגרתי ונסעתי ׳רק לפני כמה זמן טאה סיפר לי מה קרה, איך הוא עכשיו בבית החולים׳ הגעתי לבית החולים, החנתי את הרכב בחניה הריקה. היא לא הייתה ממש ריקה היו שם שלוש מכוניות כולל אני.
נכנסתי לבנין ועליתי לקומה השניה איפה שהחדר של טאה נמצא
נ.מ כללית
״קוקי, אני וג׳יני הולכים התקשרתי ליונגי הוא יהיה איתך״ נאמג׳ון אמר לקוקי ויצא לבחוץ לחכות ליונגי, ג׳ין כבר היה בחוץ הוא חיכה לג׳ימין.
״נאמי התקשרתי לצ׳יםצ׳ים הוא צריך לבוא״ ג׳ין אמר ומסתכל על המעלית שבהמשך המסדרון ״אני התקשרתי ליונגי, הוא גם צריך לבוא״ נאמג׳ון אמר בקול לחוץ, ג׳ין הסתכל עליו ״אתה מה עשית״ג׳ין לחש/צעק עליו ״הוא עשה מה?״ ג׳ימין בא והפתיע אותם ״צ׳יםצ׳ים״ ג׳ין אמר בלחץ וחיבק את ג׳ימין ״אז תקשיב, אממ...התקשרתי אחיך ואז נאמג׳ון התקשר ליונגי״ ג׳ימין הסתכל עליו ועדיין לא הבין ״יונגי בדרך לפה, נאמי לא ידע שהתקשרתי אחיך וכמו שאני פחדתי שקוקי ישאר לבד אז גם בוא פחד״ ג׳ין אמר את המשפט מהר ולא לקח אוויר ״נאמג׳ון אתה צוחק עליי״ הם שמעו קול והסתכלו על יונגי שעמד שם בלא יאומן.
העיינים של ג׳ימין ויונגי נפגשו אבל מהר מאוד הם הסיטו את מבטם והסמיקו ״תקשיבו, כבר אמרתי לקוקי שאתה בה וג׳ין אמר לקוקי שג׳ימין בא״ נאמג׳ון המשיך ״הוא מצפה לכם אז בבקשה שימו רגע את הרגשות בצד ותעזרו לקוקי״ יונגי וג׳ימין אכן עשו את זה, הם שמו את הרגשות בצד והתמקדו בלחזק את קוקי.
ג׳ין ונאמג׳ון הלכו ״אז נכנסים״ ג׳ימין שאל/אמר, יונגי הנהן וביחד הם נכנסו לחדר ״קוקי״ יונגי אמר ונקש שלוש נקישות. ג׳נקוק הסתכל עלייהם והם היו מזועזעים מאיך שהוא נראה.
העיינים שלו אדומות ונפוצות מבכי, הגוף שלו מרושל והפנים שלו חסרי כול הבעה ״קוקי, מה קרה לך״ ג׳ימין רץ אליו והתחיל לבכות ״מתי ישנת? אכלת? שתיתה?״ ג׳ימין ליטף את פניו, אבל ג׳נקוק שוב לא הגיב.
ג׳נקוק הסיט את מבטן לעבר טאהיונג ונאנח ״בוא״ יונגי הרים את ג׳נקוק מהכיסא אבל ג׳נקוק נילחם איתו ״עזוב אותי״ ג׳נקוק ניסה להשתחרר מהאחיזה של יונגי אבל הוא היה חלש מידי ״עזוב אותי, עזוב אותי היונג. טאה צריך אותי״ ג׳נקוק בכה בהיסטריה הזמן שיונגי מושך אותו מהחדר, יונגי הושיב אותן על אחד הכסאות מחוץ לחדר ״קוקי, אתה צודק טאה צריך אותך ואתה גם צריך את טאה, אבל אם תגווע ברעב ולא תישן אף אחד מכם לא יחייה״ יונגי דיבר אל הנער ברוך מנסה להסביר לו את המצב, בפעם הראשונה אחרי כמה שעות ג׳נקוק בכה, הוא נפל על הריצפה וחיבק את יונגי.
״היונג זה באשמתי״ ג׳נקוק בכה יותר והרביץ ליונגי על החזה ״קוקי, ג׳ין הביא לך תיק עם בגדים, בוא תתקלח תישן ואז נדבר, אני בטוח במליוני אחוזים שזה לא אשמתך״ יונגי ליטף את גבו של הנער השבור, ג׳נקוק קם בזהירות מהריצפה והם נכנסו לחדר.
בתוך החדר של טאה יש שירותים ומקלחת, ג׳נקוק נכנס למקלחת התשפט ונתן למים לנקות אותו.
בנתיים מחוץ לחדר יושבים יונגי וג׳ימין, המצב ביניהם מתוח מאוד אז הם העדיפו לשתוק מאשר לדבר, הם שמעו צליל של מנעול נפתח וראו את ג׳נקוק יוצא מהקלחת ״בוא ארגנתי לך מיטה ליד טאהיונג, תישן אנחנו נשמור על טאה״ ג׳ימין השכיב את ג׳נקוק וכיסה אותו בשמיכה ״היונג אם ה-״ ג׳ימין קטע את ג׳נקוק ״אח טאה יקום אני יעיר אותך אל תדאג״ ג׳ימין חייך, נתן לו נשיקה על המצח וג׳נקוק נירדם.
״אז...איך החיים״ יונגי שאל בבישנות ״אני מ-תחתן עוד חודשיים פחות או יותר״ ג׳ימין אמר עם עצב בקולו והסתכל על יונגי ״וואלה, מזל טוב״ יונגי תפח על כתפו של ג׳ימין, הוא שמח שג׳ימין מתחתן והוא המשיך האלה כמהו, אבל יונגי לא ידע שמדובר בג׳ני.
״מי בחור בר המזל שזכה בך״ יונגי באמת חושב שמי שיתחתן עם ג׳ימין הוא הבן אדם עם הכי הרבה מזל, נכון שהוא המשיך האלה אבל הוא לא ישקר, יונגי תמיד רצה להתחתן עם ג׳ימין ״זו ג׳ני״ ג׳ימין גילגל את עיניו ונאנח אנחה ארוכה ״מה? אבל למה?״ יונגי תהה ״בגלל ההורים שלי, הם מכריחים אותי״ יונגי ניסה שלא לצחוק אבל זה לא הלך לא, ג׳ימין עיקל את גבותיו לתגובות שלו יונגי ״למה אתה עדיין מקשיב להורים שלך? למה אתה לא מוצא לך משהוא שאתה באמת אוהב״ ג׳ימי התעצבן וקם במהירות מהכיסא ״למה אני מקשיב להם? אתה רציני? למה נראה לך שהפרעתי ממך? בגלל שרציתי, אז ממש לא״ יונגי לא הבין על מה ג׳ימין מדבר ״מאיפה אני יודע״ יונגי אמא בשיא הכנות, ג׳ימין אגרף את ידיו ״בגלל שהם היו פוגעים בך, אף אחד לא מכיר את ההורים שלי. אם לא הייתי נפרד ממך הם היו הורגים אותך ואם אני לא יתחתן עם ג׳ני הם יהרגו אותך״ ג׳ימין צעק וכמה דמעות זלגו מעיניו.
יונגי היה המום, הוא לא ידע שזאת הסיבה שג׳ימין עזב אותו. הוא היה בטוח שג׳ימין עזב אותו בגלל שהוא לא אוהב אותו, אבל עכשיו יונגי הרגיש הרגשה מוזרה כזאת בלב והבטן התחילה לכאוב לו
״אנ יודע שהמשכת האלה אבל יונגי אני עדיין אוהב אותך״ העיינים של ג׳ימין היו סגורות בזמן שהתוודה, הבוגר קם מהכיסא והתקדם צעד אחד לג׳ימין. צעד אחד שסגר ביניהם מרחק.
ג׳ימין הרגיש את נשימותיו החמות של יונגי, הוא פתח את עיניו לאט ופגש את העיינים היפות של הבוגר, הם בהו אחד בשני כמה שניות, השפתיים שלהם היו המרחק נגיע, כדי שהשפתיים שלהם יתמזגו אחד מהם צריך לקחת צעד
״יונגי הבאתי אוכל״ באהקיון התפרץ לחדר
--------------------------------------
מה ההרגשה הזאת שיונגי מרגיש?
באהקיון באמת ראה את הקרבה שיש בן יונגי לג׳ימין?
תהנו❤️