my first love/yoonmin

my first love 4

הפרקים האחרונים היו קצרים אני אשתדל לעשות את הפרקים הבאים יותר ארוכים
-------------------------------------------------
נ.מ ג'נקוק
המורה התחיל ללמד, בהתחלה הקשבתי לו אבל זה היה רק לשניה אחת.
הסתכלתי שוב ושוב על המקום שלידי, המקום שבו טאה היונג יושב, עכשיו הוא ריק, בודד ושקט. אני מנסה להקשיב אבל לא המקום עדיין שקט, שקט מהצחוק שלו, מהקול שמנסה להפריע לי שיעור שלם, שקט מרעש קריעת הדפים מהמחברת, שקט מהעטים שמתפזרים לכול עבר. כול כך שקט, כול כך שומם וחשוך, אין שום חיוך שיאיר עכשיו את המקום הזה המקום שלידי נתון בחשכה ובאפלה.
"אדון מין יונגי אתה מקשיב" המורה העיר ליונגי וקטע לי את חוט המחשבה. יונגי הינהן לחיוב והמשיך להסתכל לכיוון של ג'ימין וג'יני, זה יודע לכולם שיונגי היונג דלוק על ג'ימין, זה ידוע לכולם אבל לא לג'ימין היונג.
"אדון ג'ון ג'נקוק אם אתה לא מקשיב זה אומר שאתה יודע את החומר,אז בגקשה תגיד לנו מה עד עכשיו לימדתי" המורה אמר לי ואני קפאתי במקום, אף פעם לא הייתי אחד שמשתתף בשיעורים גם אם הייתי מקשיב, אבל עכשיו אני לא הקשבתי "לא אדוני, א...אני לא ה-הקשבתי סליחה" באותו שניה נשמעו קולות צחוק מכול הכיתה, כול הכיתה צחקה עלי, הפנים שלי נהפכו לחיוורות, הגוף שלי רעד ודמעות עמדו לי בעיניים.
הצילצול הגואל הגיע ואיתו הידיעה שהשיעור ניגמר, אספתי את החפצי, סגרתי את התיק והתקדמתי לכיון היציאה.
הרגשתי שיש משהוא מאחורי הסתובבתי וראיתי את ליסה עומדת שם עם החצאית השחורה, חולצת טופ אדום שחור וטימברלנד שחור. היא הייתה כול כך יפה, השיער הבלונדיני הקצר, הפוני בובה שנופל על פניה בצורה מושלמת והצבע הכחול בקצות שיערותיה. היא באה לומר משהוא אבל היא סגרה מיד את הפה ויצאה מהכיתה, יצאתי מיד אחריה ותפסתי לה ביד "זוכרת ש...שאלת אותי אם א-ני רוצה לצאת איתך, א...אז חשבתי מתי א-ת רוצה לצאת לדייט" סוף סוף אזרתי אומץ ושאלתי אותה, חיוך התפרס על פניה, אני אוהב את החיוך שלה יש לה חיוך שממיס אנשים "אה...מתי אתה רוצה לצאת,כאילו באיזה יום" היא שאלה אותי "רוצה היום בערב?" השבתי לה, בכול מקרה אין לי מה לעשות, לא קיבלנו עבודות וגם אין מבחן בזמן הקרוב "אוקי, אז בשמונה?" היא שאלה אותי בזמן ששיחקה עם אצבעותיה וראש מושפל, תפסתי לה בסנטר הרמתי לה את הראש והסתכלתי לה בעיניים "אל תשפילי את הראש, כשאת מדברת איתי אני תמיד רוצה לראות אותך עם ראש מורם ושתסתכלי לי בעיניים" אמרתי והיא רק חייכה וכבר הרגשתי את הלב שלי דופק, דופק מהמראה היפה הזה שעומד מולי "בשמונה אני יאסוף אותך אוקי" אמרתי לה ולא חיכתי ממנה לתשובה ועזבתי לכיון המגורים.
כול הדרך הלוך אני חושב על הדייט שיהיה לנו, איך הוא יראה, לאן אני אקח אותה ומה אני אלבש, אני לא יכול לחכות כבר לערב אני רוצה שהוא יגיע.
שמעתי דלת נפתחת ומי שיצא משם היה טאה היונג, אני עכשיו קולט שאני מול החדר שלו ושל יונגי. טאה עמד מולי הוא היה נראה נורא, העיינים שלו היו אדומול מבכי, הוא היה חיוור ובגדיו היו מרושלים, הסתכלתי לו בעיניים ואני רואה שעומדות לו דמעות. הוא עקף אותי בריצה וברח ממני, לא הסכמתי שזה יקרה עוד הפעם אני ארוץ אחריו והוא יגיד לי למה הוא פגוע ממני.
התחלתי לרוץ אחריו, הוא משיך לרוץ יותר מהר אבל לא יותר מהר ממני, הוא פנה לכיון שירותי הבנים ואני מיד אחריו, לפני שהוא הספיק לפתוח את אחת הדלתות של השירותים תפסתי אותו ביד והשענתי איתו על הקיר. אני אשאל אותו עכשיו הכול, ואני לא יעזוב אותו עד שלא יתן לי תשובות "אתה מוכן לומר לי מה יש לך? למה התנהגת אלי ככה אתמול, כאילו פגעתי בך ועשיתי משהוא לא נכון, למה אתה אומר לי לעזוב אותך? למה אתה כועס עלי? למה אתה פגוע ממני? אני כבר לא יודע מה לחשוב, מה עשיתי לחבר הכי טוב שלי שהוא ככה מתנהג אלי? למה הוא לא יכול לבוא ולומר לי מה מציק לו במקום לברוח ולהתחמק כמו ילד קטן" צעקתי עליו ודמעות עמדו לי בעיינים, הוא רק הסתכל עליי מבוהל אבל הוא לא הגיב.
אחרי דקה של שקט הוא החליט לדבר "א...אני עכשיו גם ילד קטן" הוא אמר והוציא יבבה של בכי באתי לומר משהוא אבל הוא המשיך "רק אתה לא שם לב, רק אתה ל...לא יודע ממה נפגעתי, ר...ק אתה ל-א מבין. למה אני צריך לבכות בגללך יום שלם? למה אתה לא מרגיש מה שאני מרגיש? אני שונא את עצמי כול כך, אני שונא את עצמי בגללך, אתה הסיבה" הוא אמר לי והתחיל לבכות, הרגשתי צביטה בלב, אני לא הבנתי למה הוא מתכון, למה הוא מתכון שאני לא שם לב, שאני לא מבין, שאני לא מרגיש כמהו ולמה הוא שונא את עצמו. "טאה א...אני לא הבנתי ל-למה התכונת" אמרתי לו והוא נאנח "אני יגיד לך את זה בדרך יותר פשוטה וברורה" הנהתי לו לחיוב ובלי לשים לב הרגשתי את השפתיים שלו על שלי, לא הבנתי מה קורה וכבר הרגשתי אותו מתנתק ממני.
רציתי להרגיש שוב פעם את ההרגשה של השפתיים שלו על שלי אז בלי לחשוב פעמיים תפסתי אותו בצוואר ונשקתי אותו, הורדתי את היידים שלי לכיון המותניים שלו והוא תפס לי בצוואר.
הנשיקה היתה איטית ומלאת אהבה, השפתיים שלנו זזו בתאום מושלם כאילו זה לא הפעם הראשונה שאנחנו מתנשקים. נשכתי לו את השפה מבקש רשות להיכנס, הוא פתח את הפה והכנסתי את הלשון שלי, התחלתי לחקור את פיו, נהנה מכול רגע, ואז הלשון שלו התחילה לריב עם הלשון שלי, רבנו במשך כמה שניות אבל לא ויתרתי אני זה שניצחתי. חוסר האויר גרם לי ולו להתנתק, שתינו התנשפנו כאילו רצנו מרתון. הסתכלתי לו בעיינים והבנתי למה הוא התכון, חייכתי אליו והוא חייך אלי, העיינים של שנינו נצצו, נצצו מאושר מאהבה הידיים שלי עדיין תפסו אותו במותניים הוא עדין תפס לי בצואר.
ואז נפל לי האסימון, הבנתי מה עשיתי, מהר מאוד זזתי ממנו, הלכתי אחורה בצעדים קטנים והוא הסתכל עלי במבט מבולבל, תפסתי את הרגליים שלי וברחתי משם, משאיר אותו שם מאחור.
לא הבנתי מה קורה לי, זה לא יכול להיות אף עם לא נמשכתי לבן, תמיד נמשכתי לבנות, אבל הנשיקה הזאת, זה הרגיש טוב, זה הרגיש נכון.
אמרתי לעצמי שוב ושוב שאני לא נמשך לבנים, שהיום יש לי דייט עם הילדה הכי יפה באנוברסיטה. אבל למה הלב שלי דופק כמו משוגע ברגע שאני חושב על הנשיקה, מה קורה לי, אני לא מבין.
'אני נמשך לבנים?'
-----------------------------------------------
אני יודעת יצא פרק משעמם
אבל תהנו❤