my first love/yoonmin

my first love 32

״מה קרה לו?״ ג׳נקוק אמר בלחץ ודמעות עלו בעיניו, רק בגלל הצעקה של ג׳נקוק הרופאים הבחינו שהם נכנסו.
״ג׳נקוק המצב שלו משתפר אבל אנחנו עדיין אל בטוחים בזה, אנחנו בודקים אותו. בבקשה תחכה בחוץ״ הרופא קים הניח את ידו על כתפו של ג׳נקוק, מנסה לדבר עם הנער בהגיון ״דוקטור קים אני לא יוצא״ ג׳נקוק אמר בהחלטיות.
הרופא קים נאנח ״ג׳נקוק אסור למבקרים לראות את הטיפול שאנחנו עושים למטופל״ הרופא קים מנסה להסביר לג׳נקוק אבל הנער עקשן כול כל.
הוסוק ראה את השיחה בין ג׳נקוק לרופא וגם שהרופא השני הפסיק את טיפלו של טאהיונג ״קוקי בוא״ הוסוק ניסה למשוך את ג׳נקוק אבל הוא עדיין עקשן כמו סלע ״דוקטור אני אטפל בו״ ג׳נקוק חזק אבל גם הוסוק, במקום לריב עם הנער הוסוק פשוט הרים אותו ויצא איתו לבחוץ.
הוסוק הוריד את ג׳נקוק וחסם לו את הכניסה לחדר ״הובי זוז״ ג׳נקוק חרק שינים ומנסה להזיז את הוסוק מהכניסה ״קוקי אתה רוצה שיטפלו בטאה נכון? אתה רוצה שהוא יתעורר נכון? אז תן לרופאים לעשות את העבודה שלהם בלי שום הפרעות״ ג׳נקוק ישב על הכיסא, הוא יודע שהוסוק צודק במליון אחוז.
הוסוק ישב כיסא ליד ג׳נקוק ושם את היד שלו על הירך של הנער. שתיקה סררה ביניהם, כול אחד דואג לשני. ג׳נקוק דואג לטאהיונג והוסוק דואג לג׳נקוק ״קוקי בוא״ הנער הסתכל על הוסוק ועיקל את גבותיו ״אתה צריך לשאוף אוויר, בוא נלך לבית שלך תביא בגדים חדשים ונחזור״ הוסוק הושיט יד לג׳נקוק, הוא היה בטוח שיצטרך לשכנע את הנער אבל למרבה שימחתו ג׳נקוק אפילו לא התוכח.

המכונית עצרה ברמזור ירוק, הוסוק הסתכל על ג׳נקוק שהניח את הראש שלו על החלון ״איך הסכמת לבוא?״ הוסוק באמת לא ידע איך הנער אפילו לא התכוח איתו ״בשעה הזאת ההורים שלי לא בבית ואני לא רוצה לראות אותם״ ג׳נקוק ענה בקול חלש והמשיך לחלום, הוסוק הבין.
ג׳נקוק סיפר שהוריו דרסו את טאהיונג וזה לגמרי לא אשמתם וזה נכון, אבל ג׳נקוק לא רוצה להאמין להם או לכול אחד שאומר לו שזה לא אשמתם.
הם פגעו בטאהיונג וזה מספיק בשבילו, הוריו עכשיו בבלאגן של בת משפט והאירוסים שהיו צריכים להתקיים בין ג׳נקוק לרוז התבטל.
״קוקי לקחת כול מה שאתה צריך?״ הוסוק שאל את הנער שירד עם תיק שחור ״יאפ״ תשובה קצרה הגיעה.
הבנים יצאו מהבית וג׳נקוק נעל את הדלת, הוסוק שם את התיק של ג׳נקוק במושב האחורי ״היונג בוא נלך לאכול גלידה״ הוסוק חייך מהבקשה של ג׳נקוק, הוא שמח שהנער לא רוצה ישר לחזור למקום המדכא הזה שקוראים לו בית-חולים.
״גלידת פיסטוק וגלידת וניל עוגיות״ ג׳נקוק הזמין את הגלידות שלהם וחיכה ״ג׳נקוק אתה לא אוהב וניל עוגיות״ הוסוק זוכר שזה הטעם השנואי עליו ״נכון, אבל זה הטעם האהוב על טאה ואני מתגעגע אליו״ ג׳נקוק הסתכל על השמים הבהירים.
הדאגות של הוסוק לנער גברו, לא בטוח שטאהיונג יחיה וכולם יודעים את זה, גם ג׳נקוק יודע את זה אבל הוא לא רוצה להאמין בזה.
חבריו של ג׳נקוק ניסו להכניס לנער את הידעה שטאהיונג אולי לא יחיה, הם אמרו לי את זה ברמזים. פחדו לומר משהוא שעלול לפגוע נפשית ופיזית בנער.
״הגלידות שלכם״ הבנים אמרו תודה ושילמו, הם חזור לרכב וסיימו שם את הגלידה.
ג׳נקוק הסיר מעצמו את החגורה ״אתה לא בא״ ג׳נקוק שאל, הוא ראה שהוסוק לא מוריד את החגורה שלו ״לא קוקי, משהוא דחוף צץ״ הוסוק באמת הצטער אבל לג׳נקוק לא היה אכפת הוא רצה קצת שקט כי ביקרו אותו כול היום.
״שלום נונה״ ג׳נקוק בירך את אחות של הוסוק ״שלום ג׳נקוקי, דוקטור צ׳וי ודוקטור קים רוצים לעדכן אותך במצב של טאהיונג, אני חושבת שהפעם זו בשורה טובה״ ג׳נקוק שמע את זה ורץ מיד לראות את הרופאים.
״דוקטור צ׳וי, דוקטור קים״ ג׳נקוק קרא להם מהמסדרון ונופף להם לשלום ״ג׳נקוק יש לנו בשורה טובה, המצב של טאהיונג משתפר ואולי הוא יתעורר״ ג׳נקוק לא ידע איך להכיל את האושר שמציף אותו כרגע, הנער הרגיש צורך לחבק משהוא אז הוא התנפל על שני הרופאים.
ג׳נקוק עלה לחדר של טאהיונג מלא אושר וזימזם לעצמו שיר, הוא נכנס לחדר רואה את טאהיונג שוכב שם מחובר לכול המכשירים המפחדים הללו וכאב לו בלב, אבל הוא נזכר בבשורה שהרופאים סיפרו לו ושוב התמלא בו שמחה.
״טאהיונג, הרופאים אמרו שהמצב שלך משתפר ואתה תקום ושזה יקרה אני מבטיח שאני לעולם לא אעזוב אותך״ ג׳נקוק ידע שטאהיונג לא שומע אותו, ג׳נקוק נישק את טאהיונג בשפתיים והלך למיטה שלו.
הוא נשכב על המיטה שמונחת ליד טאהיונג, הוא הביט בו עוד פעם אחת לפני שמלמל ״לילה טוב״ ונחסף לשינה שחיוך פרוס על פניו.
--------------------------------------
מה העיניין הדחוף שצץ להוסוק?
והאם המצב של טאהיונג באמת משתפר?
אין כול כך דרמה בפרק הזה
תהנו❤️