my first love/yoonmin

my first love 24

נ.מ טאהיונג
התעוררתי בבוקר, כנראה ישנתי מלא זמן. התמונה עדיין בין זרעותי וקרובה לליבי, הלוואי שהזמן יחזור לאחור, הלוואי שנחזור להיות הקבוצה הקטנה הזאת ״טאה בוקר״ יונגי נכנס לחדר, הוא בחן אותי וראה שאני מחזיק בתמונה ״התמונה שאני הכי אוהב״ הוא ישב לידי במיטה והסתכל עליי ״כן, אני מתגעגע לימים של פעם״ נאנחתי וחזרתי להביט בתמונה ״טוב עזוב את זה, בוא באק הכין אוכל״ יונגי אמר וליקק את שפתיו כמו ילד קטן, התחלתי לצחוק ויונגי חייך את החיוך המפורסם שלו, שחושף את כול השיניים שלו ״התגעגעתי״ הוא אמר וחיבק אותי חזקתי את החיבוק ״גם אני״ השבתי, ישבנו ככה במשך כמה שניות וירדנו למטה.
אחרי ארוחת הבוקר הטעימה שבאק הכין ישבנו בספה וראינו סרט ״הצלצול 3״ לא ממליץ עליו בכלל, רציני לא לבעלי לב חלש, הסיוטים לא יצאו לי שנה מהראש והילדה הזאת תרדוף אותי.
״הלכתי לעבודה בייב״ באק נישק את יונגי בשפתיים, ׳חמודים׳ אבל אני אישית חושב שג׳ימין מתאים יותר ליונגי, כמה שבאק נחמד והכול ובאמת הוא בן אדם מדהים עם לב ענק, הוא לא משתווה לצ׳יםצ׳ים.
״אז טאה... הבטחת שתפסר לי אז שוט״ נכון שחכתי מזה, אבל אני לא יכול לספר לו זה קשה לי, אבל הבטחתי. מה אני יעשה, החלטות זה לא הצד החזק שלי בכלל, תמיד קוקי עזר לי להחליט ״היונג אולי נדבר באיזה בית קפה או נסתובב ואני אספר לך״ יונגי הסכים, הוא לקח כסף את המפתחות של הרכב ויצאנו.
הנסיעה לקניון לקחה חמש דקות, יצאנו מהרכב ונכנסו לבית הקפה שנמצאת בקומה השניה של הקניון.
אחרי שהתמקמנו מלצרית אחת ניגשה אלינו, היא הייתה רזה עם שיער חום גולש וגומה קטנה בצד ״מה תירצו להזמין?״ היא הוציאה את הפנקס ושאלה אותנו ״שתי אספרסו״ יונגי אמר והיא הלכה ״עכשיו את יכול לספר עכשיו״ יונגי שאל בקוצר רוח ״אחרי הקפה״ הוא גיגל את עיניו ונאנח ״טאה אתה רק מחפש תירוצים, אבל תזכור עוד היום אני מודע למה שעובר עליך״ חייכתי בלחץ, יונגי לא ישחרר עד שאני יספר לו כנראה שאני חייב.
המלצרית הגישה לנו את הכוסות, שתינו כמה לגימות ״אוקי אני יספר לך״ יונגי הניח את הכוס במהירות וחיכה שאני ידבר ״אחרי החתונה ג׳נקוק אמר שהוא רוצה להיפרד ממני, אחרי שהוא אמר לי את זה הוא עזב את הבית, אני מהר נעלתי אותה והתחלתי לישבור דברים בעיקר מזכוכית. ג׳נקוק שמע את זה ופרץ את הבית, אל תשאל איך הוא פשוט פרץ, הוא ניקה את הבית וגם טיפל בי. הוא אמר שהוא ישן איתי הלילה והוא ישן, בבוקר הוא עזב בלי להגיד שלום, בלי להפרד. הוא  עם מכתב שלא נתן לי הרבה הסברים למה הוא עוזב״ התגובה של יונגי הייתה המומה, הוא הביט בי כלא מאמין ״זה לא ג׳נקוק״ הוא אמר ואני הסתכלתי למטה על האדים שעולים מהכוס ״טאה אני אומר לך זה לא קוקי, בטוח משהוא קרה״ למה הוא משקר לי בפנים ״אולי״ זו התגובה היחידה שהייתה לי.
יונגי ואני עזבנו את הבית קפה אחרי ששילמנו, יונגי פתח את הרכב ונכנס. אני לא נכנסתי ויונגי שם לב ״אתה לא נכנס?״ הנדתי לשלילה ״אני אלך לבית, מעדיף להיות שם. זה מרחק של עשר דקות הליכה גם לא יזיק לי האוויר״ יונגי הבין ועזב, נופפתי לו לשלום והתחלתי בהליכה לכיוון הבית.
אני אל ישקר כול הזמן שהלכתי המחשבות נדדו אליו. נזכרתי בכול הזכרונות הטובים, הרגעים שלנו, נזכרתי בעיינים השחורות האפלות שאתה פשוט שוקע בהם, נזכרתי בחיוך שחושף את שיני הארנב לו וגם בצחוק שלו.
אבל זה היה מוזר, הצחוק הרגיש אמיתי כאילו הוא ליידי. סובבתי את הראש לצד ואני רואה אותו, אני רואה אותו שם את ידיו סביב בחורה, הוא צחק איתה ובסוף נתן לה נשיקה על השפתיים.
בלי לשים לב אני צעקתי ״קוקי״ שיט, ג׳נקוק הסתובב הוא קלט אותי. הוא הסתכל עליי עם מבט של שוק. לא יכולתי להיות שם, להביט בו ולהרגיש יותר מפגר ממה שאני עכשיו.
ברחתי משם ושמעתי צעדים אחריי, ידעתי שזה הוא אז הגברתי את הצעדים שלי אבל ג׳נקוק יותר מהיר ממני הוא הצליח לתפוס אותי.
הסתובבתי לכיוונו, העיינים שלי היו אדמות מדמעות והוא רק התנשף ״בשבילה?״ זה כול משה שיכולתי לומר, ג׳נקוק עזב את האחיזה שלו בי והשפיל את ראשו ״ג׳נקוק תענה לי, בשבילה עזבת אותי״ צעקתי עליו, הוא לא הגיב העצבים עלו לי יותר ״אני מרגיש מספיק מפגר לעמוד מולך אז תן לי את התשובות״ המשכתי לצעוק עליו, אבל אלה היו צעקות עם דמעות שזולגות כמו נהר ״אתה לא תבין״ הוא מילמל ועדיין עם ראש מושפל ״תן לי להבין קוקי״ הפעם אמרתי עם קול רך ופחות נוקשה, הוא בא להגיד משהוא אבל עצר.
״אני לא אוהב אותך יותר״ למה אני מרגיש שזה שקר
---------------------------------------
טאהיונג סיפר ליונגי מה קרה, יונגי בטוח במיליון אחוז שג׳נקוק משקר.
טאהיונג לא חזר לבית של יונגי, הוא רצה ללכת לשלו.
טאהיונג פוגש את ג׳נקוק עם בחורה, הלב שלו נשבר.
ג׳נקוק באמת לא אוהב את טאהיונג?😱😱
אל תהרגו אותי, תהנו❤️