my first love/yoonmin

my first love 28

״אבא אמא למה?״ ג׳נקוק שאל בדמעות, אבל
הוריו לא הגיבו הם היו המומים בדיוק כמהו. השקט הזה המשך כמה זמן, ג׳נקוק מנסה לעצור לטאהיונג את הדם ומידי פעם הסתכל על הוריו שעמדו ולא אמרו כלום.
האמבולנס הגיע וירדו ממנו פרמדיקים, הם חבשו לטאהיונג את הראש, אבל מה שלקח הרבה זמן זה להוזיז את הגלגל המכונית שעלתה על רגלו של טאהיונג. הם הצליחו להזיז בלי לגרום להרבה נזקים והעלו אותו לאלונקה ״מי המלווה של הבחור?״ אחד מפרמדיקים שאל וג׳נקוק הרים את היד, ג׳נקוק בא לעלות לאמבולנס אבל אבא שלו תפס אותו ביד ״ג׳נקוקי לא ראינו אותו, הוא התפרץ לכביש״ לג׳נקוק לא היה אכפת מה יש לאבא שלו לומר, הוא העיף את האחיזה של אבא שלו מידו ועלה לאמבולנס.
האווירה ששהתה בזמן הנסיעה היתה לחוצה מאוד, הם כול סוף הגיעו לבית החולים. מהר הורידו את טאהיונג מהאמבולנס והרופאים רצו איתו לטיפול נמרץ, הרופא הראשי אמר לג׳נקוק להישאר בחוץ ולחכות.
״ג׳נקוקי לא ראינו אותו, הוא התפרץ לכביש״ המילים שאביו אמר מהדהדים בראשו שוב ושוב, לא אכפת לו שהוא התפרץ לכביש. הם דרסו אותו, הם דרסו במו ידיהם את הדבר הכי חשוב לו, טאהיונג יכול למות עכשיו.
המחשבה על טאהיונג מת הפחידה אותו, אם הוא באמת ימות, ג׳נקוק ישים קץ לחייו בדיוק כמו שכתב במכתב.
עבר שעה, שעתיים והרופאים לא יצאו מהחדר, להפך רק יותר רופאים נכנסו לחדר. ג׳נקוק הלך הלוך ושוב לאורך המסדרון, הוא כבר כירסם את כול ציפורניו ״אוף, למה הייתי צריך לעשות לו את זה״ ג׳נקוק נאנח ונתן לדמעות לרדת.
הדלת נפתחה ג׳נקוק קם במהירה, הרופא הראשי יצא ״מי אתה?״ הוא שאל, ג׳נקוק התעצבן ״מה זה משנה מי אני? מה קרה לו?״ הוא צעק על הרופא צ׳וי ״אסור לי להעביר מידע של המטופל, מותר לי רק לקרובים אליו״ הרופא צ׳וי הסביר בנחת, הוא כבר רגיל להתנהגות כזאת ״אני ח-...ידיד של טאהיונג״ ג׳נקוק תיקן את עצמו ״טאהיונג בסדר עכשיו, אבל הוא מורדם עבר עליו ניתוח קשה״ הרופא הסביר, היו לג׳נקוק כול כך הרבה שאלות אבל שתי שאלות היו הכי חשובות לו והוא רצה תשובה עכשיו ״מתי הוא יקום? הוא יחייה?״ פניו של הרופא צ׳וי נהפכו לעצבות ״לא ידוע מתי הוא יקום וזה סיכוי בערך של 90% שהוא ימות, אני מצטער״ ג׳נקוק הרגיש שכול העולם חרב עכשיו, הסיכוי שהוא יחייה קטן מאוד.
.
.
.
.
.
ג׳נקוק עכשיו בחדר עם טאהיונג, הוא התקשר לג׳ין ונאמג׳ון. הוא צריך אותם עכשיו, הוא לא יכול להתמודד עם זה לבד ״קוקי״ ג׳ין התפרץ לחדר וחיבק את ג׳נקוק, ג׳נקוק אפילו לא החזיר חיבוק.
לא היה לו כח לכלום, לא היה לו כוח לבכות, לא היה לו כוח לאכול, הוא ישב שם כמו רוח. רק בוהה בטאהיונג ומקווה שיקום.
״קוקי אנחנו איתך כבר שלוש שעות ולפני שהגענו ישבת פה עוד שעתיים,אתה לא אכלת ולא שתית כלום, קוקי אתה יכול למות״ נאמג׳ון אמר בדאגה, הוא הסתכל על ג׳נקוק כדי לראות את התגובה אבל היא לא הגיעה.
ג׳ין ונאמג׳ון נאנחו, עוד מעט שש בבוקר והם צריכים ללכת, אבל הם לא יכולים להשאיר אותו לבד. ג׳ין יצא רגע לבחוץ ״איפה הוא נמצא באנשי קשר״ ג׳ין המשיך לחפש ״הו הנה הוא״
״הלו״ קול חלש נשמע מבעד לקו ״צ׳יםצ׳ים, מצטער שאני מתקשר בכזאת שעה״ ג׳ין הרגיש קצת מובך להתקשר לבן אדם בשש בבוקר ״אני צריך את העזרה שלך״ ג׳ין הסביר לג׳ימין מה קרה, ג׳ימין היה בשוק לכמה זמן אבל התעשט על עצמו ״כן אני בא, אבל אל תזוזו מקוקי וטאה עד שאני בא. אני מתארגן ביי היונג״ ג׳ין ניתק וחזר לחדר.
״לאן הלכת?״ קוקי שאל אותו בעצב ״רגע לנשום אוויר״ ג׳ין שיקר, הוא לא יכול לומר לג׳נקוק שהוא התקשר לג׳ימין בכדי לא להדאיג את הנער.
נאמג׳ון לא ידע שג׳ין התקשר לג׳ימין ״אני יוצא רגע לבחוץ״ נאמג׳ון הודיע ויצא
״היי יונגי, מצטער שאני מתקשר בכזאת שעה. אני צריך את העזרה שלך״
״נאמג׳ון, שלא תעיזו ללכת מקוקי וטאה עד שאני בא״
---------------------------------------
טאהיונג ימות?
אם כן מה יקרה לג׳נקוק?
איך יגיבו ג׳ימין ויונגי שהם יפגשו באותן החדר?
ראיתי שיש המון צפיות והרגשתי רע על הפרק הקצר, אז פיצתי אתכם בפרק חדש עד יום חמישי.
תהנו❤️