my first love/yoonmin

my first love 31

״קוקי, קוקי קום״ ג׳ימין ניער את הנער קלות, יונגי ישב על הריצפה ליד ג׳נקוק וליטף את פניו ״ג׳נקוקי, ג׳ימין ואני ממהרים אז הובי יבוא להשגיח עליך, בסדר״ יונגי אמר בקול רגוע ושקט, העיפות גברה על ג׳נקוק אז כול מה שבא הצליח להוציא מהפה זה ״בסדר״ בקול חלש וחזר לישון.
נ.מ הוסוק
נסעתי מהר לבית החולים, אני לא מאמין שאני האחרון שיודע מכול הסיפור. אני אחרון בהכול, אחרון שידע על הנשיקה של יונגי וג׳ימין, האחרון שמצא בת זוג, האחרון שידע על המריבה של טאה וקוקי, האחרון שיודע על התאונה שטאה נקלה אלייה, אנחנו ממש כמו פעם.
כדאי לטאה לתעורר, עזבתי את יון-אה שלי לבד בבית, אבל היא הבינה אותי והסכימה לי ללכת.
״בוקר טוב״ אמרתי בחיוך ובקול לבבי לאחות שבדלפק ״בוקר טוב גם לך הובי״ תכירו זו אחותי שאני אוהב אותה כול כך ״איפה החדר של טאה?״ הלכתי לכיוון המעלית, עליתי לקומה שניה, חדר מספר 346.
דפקתי שלוש דפיקות אף אחד לא ענה, דפקתי עוד הפעם ״מי זה?״ שמעתי קול מוכר, קול שקט ועמוק, קול שיש רק לילד אחד ״קוקי סאנשיין הגיע״ פתחתי את הדלת ופרסתי ידיים.
לא עבר שניה והצחוק המתוק של קוקי הגיע, אני תמיד יודע איך לעלות חיוך על הילד הזה. עכשיו הוא לא ילד אבל בשבילי קוקי ישאר ילד לכול החיים ״הובי, אני שמח שהגעת״ קוקי חיבק אותי חזק.
אחרי מסע שיכנועים שהכול יהיה בסדר עם טאה וכוס קפה וקורסאון קטן לא יזיק לגוף הצנום שלו, קוקי הסכים לרדת לבית הקפה בקומה הראשונה ״אתה היחיד שהציל להוציא אותי מהחדר של טאה״ אני מרגיש בר מזל ״קוקי אתה צריך לאכול״ הערתי לו והוא רק גילגל עיניים.
ישבנו בשולחן הצדדי ליד החלון, הזמנתי לו שוקו חם כי זה מה שהוא רצה וקורסאון, אני עוד יגרום לו לאכול אבל בנתיים שיאכל את הקורסאון, זה עדיף מכלום.
״אז...מה איתך ועם יון-אה נונה?״ ג׳נקוק שאל אותי, כנראה שהוא מתעניין בחיי הפרטים ״טוב מאוד, אני אפילו חושב להציע לה נישואים״ ג׳נקוק כמעט נחנק מהשוקו ששתה ואני מיד נלחצתי, דפקתי לו על הגב כי הוא לא הפסיק להשתעל ״זה נפלא היונג, אני שמח״ הוא אמר עם חיוך למרות שנראה שהחיוך שלו מזויף ״למה אני מרגיש שזה שקר?״ אני לא משחק משחקים, אני אומר הכול בפרצוף וזה קוקי כבר יודע ״לא יודע, פשוט...״ הוא עצר ואני הרמתי גבה ״קוקי אני שונא משחקים ואתה יודע את זה, שפוך את זה אני לא אכעס״ זה נכון, אני לא כועס על אנשים לא משנה כמה זה פוגע בי.
תקראו לזה בעיה, תקראו לי שאני פוגע בעצמי, תקראו לזה איך שבא לכם, אבל לי לא אכפת. אני לא מתכון לכעוס על בן אדם שאמר מה שהוא מרגיש, הוא הביע את רגשותיו אז אני לא אמור לכועס על זה, גם אם זה פוגע בי, בסוף הכול מסתדר ושתי הצדדים מבינה אחד את השני.
״היונג אני פשוט חושד בה״ אוקי זה מפתיע, מה יש ביון-אה ״וזה למה?״ קוקי פתח את הפה וסגר, כאילו הוא מסדר את המשפט בראש ״לא יודע היונג, אולי אני פרנואיד ואני סתם חושד אבל אני יספר לך. יצא לטאה ולי להיפגש איתך ועם נונה וזה תמיד קורא, כול פעם מתקשר אלייה מספר ונונה תמיד תלך לצד ותדבר״ אני חייב להודות זה בילבל אותי. אני לא חושב שקוקי אומר שקר, כי קוקי לא אומר דברים בלי שהוא בטוח בהם לפחות מאה אחוז.
אבל אני גם לא חושב שזה נכון החשד שלו ״היונג אני רוצה את הכי טוב בשבילך. אני לא רוצה שתחשוד בחברה שלך סתם, אולי אני טועה אני רק אומר שתברר את זה״ חייכתי אליו חיוך אמיתי ולא שיקרי ״רוצה לחזור לחדר או להסתובב?״ שאלתי אותו, הוא חשב לרגע אחד ואמר ״בוא לחדר, אני מתגעגע לטאה״ בא לי לאמץ את הילד הזה.
חזרנו לחדר, קוקי הסביר לי יותר בבירור למה הוא חושד וממה הוא חושש, אני הסברתי לו גם בהגיון ממה אין לחשוש. אבל החששות שלי גרמו לי רצון לבדוק את העיניין.
נכנסו לחדר ואנחנו רואים שני רופאים סביב המיטה של טאה בודקים אותו.
״מה קרה לו?״ קוקי אמר בלחץ וראיתי דמעות בעיניו.
------------------------------------
האם הוסוק יבדוק את העיניין עם יון-אה?
האם הוסוק יגלה את הסוד שיון-אה מחביאה?
ומה קרה לטאהיונג שהלחיץ את הרופאים וג׳נקוק?
טוב זה מה שהצלחתי להוציא מראש לי, סליחה אם זה גרוע.
תהנו❤️