ההבטחה

חלקת דשא קטנה

יום למחרת נמרוד מצא את עצמו בשעות הבוקר מסתובב בבית החולים בין קומה לקומה, הוא רצה שמתן יהיה גאה בו. הוא בחר ללבוש בגדים ולא את פיג'מת בית החולים. אבל מתן לא הגיע. הוא חיכה בכניסה למחלקה בשעות הצהריים, חזר לחדר שלו ושוב יצא חושש שמא הוא פספס את הבחור, חשש שקרה לו משהו, שאולי הוא אכן כועס עליו. כל מיני אפשרויות עלו לו בראש ואף אחד מהן לא הייתה טובה, אחרי הכול, הוא היה בן לאימא פולניה.

כאשר הגיע כבר הערב ולא היה שום סימן ממתן הוא חזר לחדרו מאוכזב פשט את בגדיו וחזר למדי בית החולים- הפיג'מה הכחולה הנצחית. הוא שכב בלילה בוהה בפיסת השמים בקטנה שלו, שחורה, אף לא כוכב אחד. הוא היה רוצה לראות כמה כוכבים לפני שהוא ימות, לראות שדות ירוקים, לראות שדות חול צהובים, לראות משהו מעבר לקירות בית החולים. הוא ידע כי זה לא משנה שום דבר, כאשר הרגע יגיע והוא ייפרד מהעולם הזה שום דבר כבר לא ישנה.

הוא לקח נשימה עמוקה ועצם את עיניו מכריח את עצמו להירדם. אם הוא יחזיק את העיניים עצומות מספיק זמן הוא יירדם בסוף.

מתן הגיע לביתו קצת לפני חצות מותש מהיום הארוך שעבר עליו, לא הייתה לו דקה לחשוב היום ודווקא עכשיו שגופו היה מותש וגופו קיבל בברכה את המזרון עליו הוא נשכב המוח שלו לא הפסיק לפעול.

הוא יחל לשינה להגיע אך היא התמהמה. הוא לא הפסיק לחשוב על הבחור הצנום עם העיניים הכחולות הגדולות מידי לפניו הרזות. הוא חשב על הזמן שבילו על פיסת הדשא, חזר במוחו על כול מילה שהם החליפו, וניסה להבין אם נמרוד נרתע ממנו לאחר שהוא סיפר לו על הנטייה המינית שלו.

הוא הכיר כבר את הכול, אלה שנגעלים וקוראים לך בשמות, אלה שמתלהבים (בנות בעיקר, כמובן) שמיד קופצים על ההזדמנות לקחת אותו לסיבוב שופינג (שהוא כמובן שונא לעשות). כמובן יש את אלה שזה מגעיל אותם אבל לא מתאים להם לא להיות "מודרניים" אז הם מחייכים ואומרים שלא אכפת להם אבל באמת, בפנים, הם מחפשים כל דרך אפשרית להתרחק ממנו.

אותם הוא הכי שנא, הוא תמיד חשב שאתה צריך להיות אמיתי גם אם זה לרעה, הוא העדיף לשמוע את האמת מאשר לחיות בשקר, כי אם העמדת פנים הוא לא ידע איך להתנהג. אנשים ששנאו אותו הוא ידע לשמור מרחק. מה עושים עם אנשים צבועים?

הוא לא ידע באיזו קטגוריה נמרוד נפל, הוא רצה להאמין כי באמת לא היה אכפת לו אבל משהו בבטן גרם לו להרגיש כי דבריו השפיעו על נמרוד והוא לא ידע למה, ומה לעשות עם זה.

אחרי שהוא התהפך במיטה אין ספור פעמים הוא נרדם רק כדי להתעורר זמן קצר אחר כך מהשעון המעורר.

נמרוד התעורר בבוקר והחליט שהבוקר הוא לא יצא מהמיטה, תכלס, בשביל מה? המשחק הזה של להיות בחור רגיל ונורמלי היה נחמד אבל מזיוף והוא צריך לקבל את המציאות כמו שהיא. והמציאות שלו התקרבה לסיומה.