מתן עמד בחנות הכובעים בעזריאלי מתלבט מה לקנות, הוא רצה להביא לנמרוד כובע כדי שהוא לא יתבייש להסתובב קירח בקניון, ומצד שני הוא לא רצה לפגוע בנמרוד ולרמוז שהעובדה שאין לו שיער מפריעה לו אפילו במעט. כי היא לא. הוא התלבט כל הלילה מה הדרך הטובה ביותר להעלות זאת, אם בכלל.
אחרי שעות של התהפכות במיטה הוא התקשר להתייעץ עם יאיר לפנות בוקר. יאיר כמובן, חשב שהוא משוגע אבל הציע לו לקנות לעצמו כובע ולהציע לנמרוד את הכובע במקרה והוא לא ירגיש לא בנוח. כאילו הכובע היה שם ממש במקרה.
עכשיו כאשר הוא עמד מול מתקן כובעים הוא לא ידע מה לבחור, כל הכובעים היו נוצצים והציגו סיסמאות שונות באותיות גדולות וצבעוניות. אם כל הכבוד ללק האדום החדש של נמרוד, זה נראה לו קצת יותר מידי צעקני, גם בשביל עצמו.
אוף! הוא חשב לעצמו, הוא לא רצה לבזבז יותר מידי זמן פה במקום ללכת לבית החולים לפגוש אותו ועדיין הוא מצא את עצמו תקוע בחנות כבר עשרים דקות לא יודע מה לבחור.
"אני יכולה לעזור לך?" שאלה אותו הבחורה העובדת במקום
"כן" הוא אמר בייאוש "אני מחפש כובע למישהו שהוא חולה סרטן ואין לו שיערות וכל הכובעים פה הם... " הוא לא רצה לפגוע בה ולהמשיך את המשפט אך היא הבינה לבד
"צבעונים מידי" היא אמרה, היא התקרבה אליו ולחשה לו "בH&M יש כמה כובעים לגברים שהם קצת יותר רגועים מזה"
מתן חייך אליה בהכרת תודה וצעד החוצה מהחנות, למה הוא לא חשב על זה לפני כן?
הביקור בחנות הגדולה היה מהיר, עמדת הקופות הייתה ריקה מקונים והוא ברח משם עם כובע שחור רגוע על ראשו.
נמרוד ישב על קצה מיטתו מתלבט אם להישאר בבגדי בית החולים או ללבוש את בגדיו הרגילים. אולי מתן לא יגיע בכלל? או שיגיע ולא ירצה ללכת לקניון? אולי הוא בכלל יתחרט על הצעתו לצאת לטייל אתו מפומבי כאשר הוא נראה כמו זומבי.
נמרוד השפיל מבטו לכפות ידיו חיוך עולה על שפתיו, זומבי עם לק אדום.
למרות שהוא רצה לבלות עם מתן הוא חשש מהביקור בקניון. הוא ידע שהבגדים שלו גדולים עליו והוא נראה בהם מגוחך. הוא ידע שראשו נראה גדול על כתפיו הצרות. הוא ידע שהוא חלש ויכול ללכת רק לאט מאוד. הוא היה רגיל לזה וכאשר הוא היה בתוך המחלקה זה היה המראה המקובל, כי כולם היו חולים. אבל בחוץ הכול שונה, הוא יותר חשוף, השונות שלו יותר בולטת ומושכת תשומת לב. הוא שנא את המבטים, הוא שנא את הרחמים, את ההתחמקות ממבטו.
הבחירהה לחיות בחדר הקטן במחלקה לא הייתה מקרית, היא השאירה אותו באזור הנוחות שלו. ולצאת ממנה היה מפחיד.
מתן פרץ לחדרו של נמרוד מוצא את הבחור יושב בפיג'מת בית החולים על קצה המיטה.
"יללא, תתלבש!" הוא הורה ויצא מהחדר סוגר את החדר כלעומת שבא חיוך התפרש על פניו.
YOU ARE READING
ההבטחה
Historia Cortaהסיפור הזה הוא נכתב לזיכרו של אמיר פיי גוטמן , הסיפור הזה מסתיים טוב מכיוון שמספיק סיפורים עצובים יש אך כאשר תקראו אותו תחשבו על אמיר, כי הוא היה שם איתי כאשר כתבתי. זהו הסיפור של מתן, ונמרוד סיפור המשל ל-"לא אחים בדם" אין צורך לקרוא את הסיפור הקוד...
