ההבטחה

בים

תודה לכם מקסימים על כל התמיכה

הצבעות לסיפור ב @colorawards

_____________________________________________________

מתן יצא המהירות מהמחלקה מחזיק את עצמו שלא להתמוטט מול כל האנשים שמכירים אותו. בעוד הוא הלך ופיתח רגשות כלפי נמרוד, נמרוד ראה בו משהו שיעסיק אותו עד שהוא ימות. הוא הרגיש שבא לו למות בעצמו. הכאב שהוא חש היה לא הגיוני.

המעליות סוף סוף פלטו אותו בקומת כניסה והוא רץ מחוץ לבית החולים לכיוון ארלוזורוב, הוא ידע שאין שום סיכוי בעולם שהוא יוכל ללכת לעבודה עכשיו אז הוא שלח הודעה מהירה למנהל משמרת שהוא לא מרגיש טוב והוא המשיך לרוץ ללא יעד ברור.

הוא לא רצה לחזור הביתה, הוא לא רצה לשבת בבית קפה לעיניי כולם, הוא פשוט רץ לאורך ארלוזורוב. דמעות זלגו מעיניו, הוא הרגיש כל כך מטופש שהוא נתן את ליבו אחרי זמן כל כך קצר. נתן את ליבו כדי שזה ישבר בחזהו זמן קצר אחר כך.

הוא רץ ורץ, היה לו חם במדים ולא היו לו בגדים אחרים להחליף אליהם, הוא הרגיש חרא, הזיעה שיצאה ממנו הצטרפה לדמעות והסתירה אותן מעט מהעוברים ושבים שהוא חלף על פניהם בדרך. הוא לא רצה לעצור, אך גם לא מצא סיבה להמשיך לרוץ, הוא פשוט המשיך כי הוא התחיל, ממש פורסט גאמפ.

כאשר הוא עבר את אבן גבירול הוא החליט שאם הוא הגיע עד כאן כבר כדאי שימשיך לים. הריצה ניקתה לו את הראש, ואת הגוף, בכל צעד הוא הגביר מהירות בניסיון להגביר את הכאבים בשרירים שיגברו על הכאב לב שהוא חש. הרי אומרים שאם כואב לך הראש כל מה שצריך זה שמשהו יפיל לך על כף הרגל פטיש חמש קילו ותשכח מהכאב ראש, לא? אז הוא יגרום לכל הגוף לכאוב כדי להרגיע לשכוח מהלב.

בהגיעו לגן החשמל הוא פנה שמאלה יורד בכביש לכיוון הים. חוף גורדון היה מלא צעירים משחקים כדור עף חופים והוא התעלם מכולם צועד בחול לכיוון הים ומתיישב על קו המים. מצדו הימני הוא ראה את היאכטות המחכות ברציף, האזור כולו היה שוקק חיים והוא הרגיש כאילו הוא מת מבפנים.

מתן הזיע כל כך מהריצה שהוא החליט להתפשט ולהישאר בבוקסר בלבד, זה תל אביב אז לאף אחד לא אכפת, חוץ מזה שהבוקסר שלו היו שחורים אז הם יכלו להיום בגד ים בקלות. הוא התיישב על החול עורם את הבגדים שלו על התיק לידו. הריצה לא הקלה על המועקה בליבו. עכשיו בנוסף לכאב הלב כאבו לו גם כפות הרגליים מהריצה בנעליים הצבאיות.

הוא נשם עמוקות עוצם עיניים, השמש המשיכה להאיר מאחורי עפעפיו. פאק! הוא הרגיש כל כך חרא ברגע זה. הוא רצה לדבר עם משהו ומצד שני הוא לא רצה לספר לאף אחד. הם יגידו שהוא מפגר שהוא החליט להתאהב בחולה סרטן.

הוא הוציא את הטלפון שלו עובר על רשימת החברים שלו, אף אחד מהם לא מהווה אוזן קשבת טובה. הוא הריץ את רשימת אנשי הקשר שלו נתקל באוהד בין הראשונים. אוהד לא היה חבר, הוא היה חבר של חבר, זה שם אותו במקום רחוק מספיק בכדי לא לשפוט אותו על ההחלטות שלו והוא ראה איך הוא מתנהל עם תומר ויאיר, הוא ידע שאפשר לסמוך עליו כאשר צריך.