מתן סוף סוף התקשר ליאיר לעדכן אותו מה קורה, ויאיר מיד החל במשימה של איסוף המידע לקראת בניית דף גיוס המונים. כאשר כמעט הכול היה מוכן היה רק דבר אחד חסר – נמרוד.
למרות פחדיו מתן דפק על הדלת של המפקד בידיים רועדות, המפקד שלו היה איש קבע בן 50 בערך שכולם פחדו מפניו. הוא מעולם לא הרים את הקול או משהו כזה, אבל השמועות עליו עוד מלפני שהוא התחיל לעבוד במשרד גרמו לכל חייל חדש להימנע ממפגש ישיר אתו. מה שאומר שמתן מעולם לא דפק על הדלת של המפקד מבלי שנקרא אליו.
"כן" נשמעה תשובה מצידה השני של הדלת, מתן לחץ על ידית הדלת בכוח על מנת לגרום לרעד להעלם.
כאשר הוא נכנס לחדר הוא נעמד בכניסה לחדר מסתיר את ידיו מאחורי גבו. הוא לא רצה להראות למפקד כמה הוא חושש מהמפגש.
"כן?" המפקד שאל מופתע מכניסתו וארשת פניו הרצינית שלא השתנתה מעולם נשארה.
"אממ, המפקד יש לי שאלה, בעצם בקשה" מתן אמר בקול הכי בטוח שהוא הצליח לייצר באותו הרגע
"כן?" מתן חשב בליבו שאם המפקד ימשיך בקו הזה של המילה האחת הזו הכל יהיה בסדר
"אני מנסה לגייס כסף כדי לעזור לחבר שלי לשלם על טיפול רפואי מציל חיים בחו"ל וכל החברה פה עוזרים לי" מתן עצר לשנייה משנן לעצמו את המשך הבקשה שהוא הכין מבעוד מועד עם מרים במשרד "והייתי רוצה לדעת, או אני מבקש אם אפשר לארגן לו אישור כניסה לבסיס כדי שהוא יוכל להיות חלק מזה" את החלק הזה של המשפט הוא אמר מהר כי הוא חשש שהוא יאבד את האומץ באמצע ויתקע
המפקד הסתכל עליו מצמצם את עיניו ושילב את זרועותיו על חזהו ונשאן בכיסא לאחור "תסביר קצת יותר" הוא סימן לו בראשו להמשיך לדבר
"אממ, חבר לי נמרוד, אממ, חולה סרטן, ו- אממ, כל הטיפולים בארץ לא עזרו לו ויש איזה שהוא מרכז בארצות הברית שכנראה שיש להם את התרופה המתאימה אבל הוא צריך לטוס לשם... אממ... ובשביל זה הוא צריך מאלה אלף שקל אבל אין לו, ואני חשבתי, אממ, לארגן גיוס המונים ו- אממ בשביל זה צריך לתת כל מיני דברים בתמורה ו- אממ, כל מיני חברים פה בבסיס עוזרים לי לגייס דברים ו- אממ, הייתי רוצה שהוא יראה כמה אנשים רוצים לעזור לו" מתן חשב שהוא מעולם, אבל מעולם לא דיבר בחוסר בטחון כזה בחייו, אולי כדי שהוא פשוט יסתובב ויצא מהחדר וילך לקבור את עצמו איפה שהוא.
כאשר המפרק לא אמר כלום ורק הניד עם ראשו מתן החליט לקפוץ עוד קצת למים והוסיף "אף פעם לא היו לו חברים כי הוא , אממ, לא היה בבית ספר בגלל הסרטן, ובעצם, אממ נדמה לו שאם הוא ימות לאף אחד לא יהיה אכפת, חוץ מההורים שלו ואני כמובן, אממ, והייתי רוצה להראות לו שיש עוד הרבה אנשים שאכפת להם, ו- אממ, שיש לו סיבה לרצות לחיות" מתן הרגיש שהוא כולו אדום עכשיו ממבוכה.
YOU ARE READING
ההבטחה
Contoהסיפור הזה הוא נכתב לזיכרו של אמיר פיי גוטמן , הסיפור הזה מסתיים טוב מכיוון שמספיק סיפורים עצובים יש אך כאשר תקראו אותו תחשבו על אמיר, כי הוא היה שם איתי כאשר כתבתי. זהו הסיפור של מתן, ונמרוד סיפור המשל ל-"לא אחים בדם" אין צורך לקרוא את הסיפור הקוד...
