פרק 5
אפיסת כוחות
הייתי בשוק השחור, בעיר התחתית, ליד דוכן הדגים המלוחים. היה זה ראש חודש ומשלוח חדש של דגה הגיע לעיירה שלנו. האנשים ניסו להידחף קדימה. הרגשתי את פעימות הרעב הנואשות שלהם מסביבי. ידעתי שלא יהיו מספיק דגים לכולם, אך לא יכולתי לתת להם לרמוס אותי. הגעתי ראשונה אל הדוכן. לפחות דג אחד היה שייך לי והתכוונתי לשלם עליו. דוד הורניג יהיה כל כך מרוצה כשיגלה שהצלחתי להשיג לנו דג לארוחת ערב. כבר נמאס לי לאכול אורז וירקות מאודים שעשו לי כאב בטן. הרמתי את אחד הדגים החלקלקים אל אפי והרחתי את המלח מהים. חלמתי שיבוא יום ואזכה לראות את הים ולא רק להריח אותו. כעת הריח שבקע מן הדג היה כה חד הוא שהוא סימר את שיערי.
לפתע התעוררתי.
מצאתי את עצמי שכובה על מיטה לבנה בחדר מוחשך. אורות העששית דלקו בעמימות בפינה מרוחקת של החדר. היה זה אמצע הלילה, או לפחות אמצע הלילה במנגנונים של הפליטאה.
ניסיתי להתרומם מהמיטה, אך הרגשתי כבדות גדולה מציפה אותי. ידיי ורגליי היו כבדות מנשוא. ניסיתי לנשום עמוק וגיליתי שחלק כלשהו באפי צורב בכל שאיפה.
זיכרונות מטושטשים של הקרב בארנה החלו לחזור אליי. נאנחתי בקול רם, טועמת שוב את טעם הכישלון והאכזבה שלי מעצמי. הייתי מעדיפה שהזיכרונות התבוסתניים ייעלמו גם הם עם המכות שקיבלתי, במקום זאת, זכיתי לראותם מתנגנים שוב ושוב במחשבותיי.
ראיתי צללית מתקרבת.
"התעוררת. אני מניח שמלחי ההרחה עשו את שלהם." אמר קול גברי בקול ענייני. ראיתי את הצללית שלו נעה בחדר מפינה לפינה בקדחתנות.
"בגלל זה חלמתי על דגים!" ניסיתי לחייך, מה שגרם לשפתיי לכאוב.
הוא התקרב אל המיטה שלי. היה לו שיער שחור גלי ועיניים חומות. הוא לבש את גלימת המחנכים הכתומה עם אבזם הכסף. שמתי לב לשרידי קעקוע כסוף על צווארו, בדיוק כפי שראיתי אצל המנהלת. גם ידיו היו עמוסות בקעקועים מנצנצים. תהיתי מה הם סימנו.
"אני במרפאה?"
"כן. קוראים לי רפאל אנגוס, אני המרפא של הפליטאה." אמר ברצינות והושיט לי בקבוקון עם נוזל ירקרק. "תשתי את זה, זה יקל על הכאבים."
בהיתי בנוזל הירקרק בגועל ואז שתיתי אותו בשתי לגימות. היה לו טעם של מרק עוף מקולקל. עיוותי את פניי.
"כבר בערב הראשון שלך בפליטאה הצלחת לשבור את האף ולהגיע לאפיסת כוחות, שלא לדבר על הסימנים הכחולים שעל ידייך ורגלייך." רפאל אמר בנימה רצינית והתקרב כדי לאמוד את הנזק של אפי השבור.
אצבעותיו נגעו קלות בגשר של אפי וקימצתי את אגרופיי בעקבות הכאב החד.
"אין לך מטופלים מלבדי?" אמרתי בקול קטן. "אף אחד אחר לא נפצע בארנה?"
YOU ARE READING
עולם ללא קץ
Fantasyהם סיפרו לי שפעם היה עולם אחר. עולם שלא היה רווי שנאה ומלחמות. לא זכיתי לראות את העולם שהם דיברו עליו. כשאני נולדתי, המלחמה כבר החלה. מה קורה כשהעולם שאנחנו מכירים מגיע לסופו? אלירה, נערה שגרה בעוני בעיר התחתית, מגלה שכל חייה בבית דודה היו שקר...
