יכולתי להרגיש את המתיחות עוטפת אותי כמו שמיכה, כשחזרתי למעונות. משהו מצחין עמד באוויר. קלאמה דחקה בי להחליף בגדים בחזרה למדים של הפליטאה. היא עמדה בקוצר סבלנות ליד הדלת וצפתה בי מתלבשת.
"את חייבת למהר!" היא הצטעקה.
עדיין לא הבנתי מה קרה, אבל פעימותיה של קלאמה היו משובשות ושבורות. הבנתי שעדיף לא לשאול שאלות ומיהרתי ללכת אחריה אל הרחבה הריקה מאחורי האנגר האימונים. עשרות חניכים החלו להסתדר בשורות, מתלחששים בחרדה ומשחררים עשרות פעימות של לחץ. נתתי לתחושות שלהם לזרום דרכי, במקום להתנגד. בטני כאבה עד בלי דיי. היה זה סימן מבשר רעות.
באלאר פילס את דרכו אלינו בין שאר החניכים והניח יד בוטחת על כתפי. מיהרתי להתנער ממנו והוא החמיץ את מבטו.
"הם סוף סוף הצליחו לכבות את השריפה בקצה המזרחי." לחש בזעם.
"על איזו שריפה מדובר?" שאלתי בהיסח דעת. הזמן שהעברתי עם רפאל מחק לחלוטין את הפליטאה ממחשבותיי. כעת, בלית ברירה, הייתי חייבת לחזור בחזרה אל הקרקע.
"איפה היית הבוקר?" באלאר גלגל את עיניו. "לא שמת לב שחצי מהפליטאה עלה באש?"
הנדתי בראשי לשלילה.
"קבוצה של חניכים מהכיתה שלי החליטו להבעיר את אחד הקצוות של הפליטאה." קלאמה לחשה באוזני. "האש כלתה את כל הצד של הקצה המזרחי, מאחורי המעונות של הבנים. נפער חור שחור גדול שאיפשר לעשרים חניכים לברוח אל העיר העילית. כל זה קרה בזמן שקימבל נמצא כאן עם הפמליה שלו..."
פערתי את פי באי אמון. לא יכולתי להאמין שדברים רבים כל כך השתבשו בשעות היחידות שהייתי מנותקת מכולם.
"קימבל רותח מזעם. הוא ביטל את קרבות הראווה והוא הולך להשליט פה סדר." באלאר אמר בקול קודר. "אני מקלל את אלה שברחו, הם פחדנים מנובלים! אין להם את האומץ להילחם על מה שמגיע לנו-"
"אני לא מאמינה שכל כך הרבה חניכים ברחו." סיננתי ומיד חשבתי על לילה. היא לא הייתה היחידה שהפליטאה הייתה בלתי נסבלת עבורה. מסתבר שחניכים נוספים חשבו שהיה זה בית כלא במסווה של בית ספר.
הדמות הקטנה של קימבל התקרבה אל קצה הרחבה, מלווה בתריסר שומרים בגלימות אפורות ארוכות. הוא נראה כמו ילד בן שתיים עשרה, צעיר מכדי להיות שליט. חשבתי כמה מגוחך הוא נראה בקומתו הנמוכה ובצללים ששומריו הטילו על דמותו.
כשהוא נעמד מולנו, הרגשתי צמרמורת קלה מטפסת במורד גבי. עיניו היו קרות כקרח כשהוא בהה בפרצופים המפוחדים שלנו בקהל. האוויר היה ספוג באכזריות מצמררת.
"אני קורא למנהלת של הפליטאה להראות את פרצופה." הוא אמר בקול דק וחודר, שנשמע היטב. אין לי מושג איך הוא עשה זאת, אבל שמעתי את דבריו כאילו הוא היה מספיק קרוב כדי ללחוש אותם באוזני. קלאמה נתנה בי מבט חמוץ.
YOU ARE READING
עולם ללא קץ
Fantasyהם סיפרו לי שפעם היה עולם אחר. עולם שלא היה רווי שנאה ומלחמות. לא זכיתי לראות את העולם שהם דיברו עליו. כשאני נולדתי, המלחמה כבר החלה. מה קורה כשהעולם שאנחנו מכירים מגיע לסופו? אלירה, נערה שגרה בעוני בעיר התחתית, מגלה שכל חייה בבית דודה היו שקר...
