היה זה היום השני ללימודים והיום הראשון שבו ישנתי במיטה משל עצמי. כשהתעוררתי גיליתי שכל שרירי דאבו מהערב הקודם. קלאמה ואני סידרנו בישנוניות את החדר שלנו, כדי שלא נהיה מופתעות מביקורת פתע ואז התפנינו לשיעורי הבוקר.
התחלנו משיעור ספרות, שכלל סקירה של מיטב החיבורים של קורין פלאן, שכתבה בפירוט רב על המלחמה האחרונה בין העיר העילית לעיר התחתית. אחר כך המשכנו לשיעור מבוא לפסיכולוגיה, עליו קלאמה אמרה שהיה שיעור שלימד אותנו כיצד להיות מניפולטיביים. ניסיתי לפלטר החוצה את דברי התעמולה ולהכניס פנימה רק פיסות מידע שנבעו ממחקרים אמיתיים. למזלי, המחנכת לפסיכולוגיה, הדיפה פעימות מתחמקות כשהיה מדובר בדיבור על הקוויטה. אפילו טון דיבורה קפץ לגובה כשהיא דיברה על השליט שלנו. תהיתי אם שאר החניכים זיהו נימה של חוסר כנות בדבריה.
חיכיתי בקוצר רוח לתרגילים המעשיים בשעות אחר הצהריים. אך כשחשבתי שתרגול אומנויות הלחימה יהיה השיעור הכי גרוע שלי בפליטאה, טעיתי. גיליתי שהיו דברים גרועים יותר מהתשה פיזית ממושכת.
את התרגול המעשי במדעי המוח העביר גאלנה, אותו מחנך שהעביר גם את השיעורים התאורטיים במדעי המוח. להפתעתי, השיעור המעשי התקיים בכיתה הרגילה שלנו.
"לא יהיו אביזרים מיוחדים בשיעור שלנו." הוא הודיע ברצינות. "האביזרים היחידים שנשתמש בהם, יהיו המוחות שלנו."
מיהרתי להחליף מבטים תמוהים עם שאר החניכים. קצת קיוויתי בתוכי שגלאנה יאפשר לנו להשתמש במקלות אש, חרבות או שאר עזרים. כמובן שידעתי שבקבוצת קוראי תדרים, אביזרים מיותרים רק יסיחו את דעתנו מהעיקר.
"תתחלקו לזוגות. כל אחד מכם בתורו, ינסה לעלות על תדר מסוים. עליכם לעלות על נקודת התורפה של יריבכם. אני מדבר על זיכרונות משפילים, תחושות כואבות, רגעים שחוויתם ורציתם לשכוח ואף פעם לא הצלחתם. כשתצליחו בכך, תשתפו את שאר הכיתה במה גיליתם." נדמה שגלאנה חייך חיוך זדוני. הוא נתן לנו להרגיש את הפעימות שלו. כעת הן היו מדושנות בעונג, שעורר בי בחילה.
המחשבה שאחד החניכים ינבור בתור ראשי גרמה לי לאי נוחות מידית. לא היו לי הרבה סודות בחיי, אך העדפתי לא לחשוף את תחושותיי הפרטיות בפומבי. שאר התחושות בחדר היו זהות לשלי. כולנו זענו באי נוחות בכיסאות שלנו, מובכים וחוששים.
גלאנה, שהבין מיד את הלך הרוח, הלם באגרופו בשולחן שלו. עיניו רשפו מכעס.
"באתם לפליטאה כדי ללמוד כיצד להיות לוחמים." הוא אמר בקול רם שכמעט נהפך לצעקה. "אני לא אלמד כיתה של פחדנים ורכרוכיות! תתחלקו מיד לזוגות!"
אף אחד מהחניכים לא זז ממקומו.
כולנו בהינו בו בבעתה.
החלטה כלשהי התקבלה. כולנו הרגשנו תנודה של שינוי באווירה בכיתה.
YOU ARE READING
עולם ללא קץ
Fantasyהם סיפרו לי שפעם היה עולם אחר. עולם שלא היה רווי שנאה ומלחמות. לא זכיתי לראות את העולם שהם דיברו עליו. כשאני נולדתי, המלחמה כבר החלה. מה קורה כשהעולם שאנחנו מכירים מגיע לסופו? אלירה, נערה שגרה בעוני בעיר התחתית, מגלה שכל חייה בבית דודה היו שקר...
